איונקי שדים - איתא בזהר הקדוש כשהאשה משמשת עם בעלה, לא תיניק את בנה עד שיעבר כמו חצי שעה, ואם הילד בוכה ברביע שעה סגי משום צערא דינוקא. ורבים אין יודעים מאסור זה. וצא ולמד כמה חששו על צערא דינוקא, עד שהתירו צד נדנוד אסור משום צערא. ובודאי שאותן הנשים, שמניחות את ילדיהן יונקי שדים שיבכו זמן רב, עד שיגמרו עסקיהן או עד דעבדי מאי דבעו עתידות לתן את הדין. והזהירו בספרים, שלא תיניק זמן הרבה את הבנים, שגורם להם שיהיו טפשים. ואתנח סימנא (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו. אמנם אלו דברים שאין להם שעור, שאם הולד חלוש, לא יקדים לגמל ממנו החלב, שגורם לו, שלעולם יהיה חלוש. וכבר יספר מעשה באדם גדול אחד, שלאחר כמה שנים שנפטר, בא בגלגול קשה לסבל ענשו על שעשה שיוציאו החלב מבנו קדם זמנו כדי שלא יהא טפש, וגרם לו שיהא חלוש כל ימיו. וצריכה האשה מינקת שתזהר במאכלה שתאכל דברים שהם יפים לחלב, ולא תאכל מאכלים גסים ורעים, שהם רעים לתכונת הולד והכנתו:
בומזמן היותו יונק צריך שתהא דעת אביו ואמו לגדלו על התורה ועל העבודה. ואם בא ללמד, ילמד בצד הילד, כדי שתהיינה אזניו קשובות לדברי תורה. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב ח) רבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו. ופרשו (רש"י שם) שיולדתו גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מולכת עריסתו לבית המדרש כדי שישמע דברי תורה (וכמו שכתבתי לקמן ערך "תורה"), וכל כיוצא בזה את אשר בכחו לעשות יעשה, כדי שיהא הולד בריא וחזק, ובתורה יתחזק: