בוְנָתְנוּ לַלְוִיִּם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁצִּוָּה ה׳ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַלְוִיִּם חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּאָרֶץ, אֲבָל בְּתוֹרַת חֶסֶד יִתְּנוּ לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם מִמַּה שֶׁהִגִּיעָם, כְּדִין שֶׁמְּפַרְנְסִים מִי שֶׁהִשִּׂיגָה (אולי צריך לומר שלא השיגה) יָדוֹ, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר עָרִים לָשָׁבֶת, פֵּרוּשׁ לְצַד הַהֶכְרֵחַ לָשֶׁבֶת בָּהֶם וְגוֹ׳, וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר אַחַר כָּךְ וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת, לְהָעִירְךָ כִּי מַאֲמַר ״לָשָׁבֶת״ רִאשׁוֹן הִיא טַעַם הַנְּתִינָה, וּמַאֲמַר ״וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת״ הוּא לוֹמַר לְךָ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִישִׁיבָה. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (מכות יב.; ערכין לג.) שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֶעָרִים יִהְיוּ לִישִׁיבָה, שֶׁאֵין עוֹשִׂין עִיר מִגְרָשׁ.
גוּלְכֹל חַיָּתָם. פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא לְכָל צָרְכֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר וְכָלוּל הוּא בִּכְלַל רְכוּשָׁם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (מכות יב.) פֵּרְשׁוּ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְּנוּ אֶלָּא לַחַיִּים וְלֹא לִקְבוּרָה, שֶׁאֵין קוֹבְרִין בָּהֶם אֶלָּא הָרוֹצֵחַ שֶׁבָּא בּוֹ מַאֲמַר ה׳ כִּי שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרָתוֹ. וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קָשֶׁה תֵּבַת ״וּלְכֹל״, כֵּיוָן שֶׁלֹּא בָּא מַאֲמַר ״וּלְכֹל חַיָּתָם״ אֶלָּא לְמַעֵט קְבוּרַת מֵתִים, ״לְחַיָּתָם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר, כִּי ״וּלְכֹל״ מַשְׁמַע שֶׁמְּרַבֶּה בְּתַשְׁמִישֵׁי הַמִּגְרָשׁ, וּמַה גַּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו ״וּלְכֹל חַיָּתָם״ רִבּוּי. וְרָצָה לוֹמַר ״וּלְכֹל״ רִבּוּי, וְהִשְׂכִּילוּ שֶׁהַמִּעוּט הוּא הַנִּשְׁמָע מִתֵּבַת ״חַיָּתָם״ עַצְמָהּ, אוֹ לְפִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְמַעֵט הַקְּבוּרָה הֻצְרַךְ לְרַבּוֹת כָּל חוּץ מִמֶּנָּה, וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב וּלְכֹל מִין תַּשְׁמִישׁ שֶׁהוּא לַחַיִּים. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא מִעֵט אֶלָּא לִקְבוּרָה, וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״לְחַיָּתָם״ הָיָה נִשְׁמָע שֶׁמִּעֵט כָּל שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ חַיָּתָם לְגַמְרֵי, וְיִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר הָאִסּוּר דְּבָרִים אֲחֵרִים לְבַד הַקְּבוּרָה.
ווְאֵת הֶעָרִים וְגוֹ׳ אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט. מִכָּאן מַשְׁמַע כִּי הַשֵּׁשׁ עָרֵי מִקְלָט הֵם לַגּוֹלִין וְלֹא לַלְוִיִּם, וּמֵאָמְרוֹ בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה שֶׁאָמַר כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה, מַשְׁמַע שֶׁלִּזְכוּת הַלְוִיִּם הֵם גַּם הַשִּׁשָּׁה. וְנִרְאֶה כִּי נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בָּזֶה לָתֵת זְכוּת שָׁוָה לְיִשְׂרָאֵל הַגּוֹלִין וְלַלְוִיִּם, שֶׁיַּד כֻּלָּן שָׁוֶה, לָכֵן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן אָמַר זְכוּת לַגּוֹלִין שֶׁיִּהְיוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט לָהֶם לָדוּר בָּהֶם, וּבְפָסוּק שֵׁנִי נָתַן זְכוּת לַלְוִיִּם, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהֵם שֶׁל לְוִיִּם וְהֵם שֶׁל הַגּוֹלִין וְאֵין הַגּוֹלִין מַעֲלִין שָׂכָר, וְכֵן הֶעֱלוּ בְּסוֹף הַגּוֹלִין (מכות יג.) לְכָל הַסְּבָרוֹת. וְסוֹבֵר אֲנִי שֶׁבֶּן לֵוִי נִדְחֶה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַגּוֹלֶה, אִם רַבּוּ הָרַצְחָנִים וְהֻצְרְכוּ לְשֵׁשׁ עֲיָירוֹת יִדָּחוּ הַלְוִיִּם מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי הִקְדִּים הַכָּתוּב זְכוּת לַגּוֹלִין.