בצַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה סִדֵּר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת בְּמָקוֹם זֶה אַחַר מִנּוּי יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹא בְּמָקוֹם שֶׁצִּוָּה עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה זוֹ מֻכְרָח אַתָּה לוֹמַר שֶׁנָּהֲגָה מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וִיהוֹשֻׁעַ נִסְמַךְ בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים.
וְאוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁאִם יִרְצֶה יְהוֹשֻׁעַ לְהַקְרִיב תְּמִידִין וּמוּסָפִין מִשֶּׁלּוֹ שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הֲגַם שֶׁדִּין צִבּוּר יֵשׁ לוֹ כִּדְמוּכַח מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת. לָזֶה סִדֵּר מִצְוָה זוֹ אַחַר מִנּוּי יְהוֹשֻׁעַ, וְצִוָּה בָּהּ שֶׁתִּהְיֶה מִשֶּׁל צִבּוּר, כְּאָמְרוֹ ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁאֵין הַתְּמִידִים בָּאִים אֶלָּא מִשֶּׁל צִבּוּר. וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְעִכּוּב. וְדִקְדֵּק גַּם כֵּן בְּאָמְרוֹ אֲלֵיהֶם וְלֹא אָמַר לָהֶם, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת ״וַיֵּרָא אֵלָיו״ (בראשית יח:א) כִּי יִרְצֶה מִעוּט זוּלָתוֹ, כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הֵעִיר אוֹתָנוּ שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְמַעֵט. שׁוּב רָאִיתִי לְרַזַ״ל (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים, לְשֶׁעָבַר הָיוּ הַמַּסָּעוֹת נוֹהֲגִים וְהַתְּמִידִין נוֹהֲגִים, פָּסְקוּ הַמַּסָּעוֹת פָּסְקוּ הַתְּמִידִין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֱמוֹר לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין תְּמִידִין, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בַּתְּמִידִין שְׁלֹשָׁה מִינֵי קָרְבָּן: אֶחָד – הַקְרָבַת הַתָּמִיד, שֵׁנִי – עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁל מִנְחַת הַתָּמִיד, שְׁלִישִׁי – הַנְּסָכִים. כְּנֶגֶד הַקְרָבַת הַתָּמִיד אָמַר קָרְבָּנִי, וּכְנֶגֶד הַמִּנְחָה אָמַר לַחְמִי שֶׁנִּקְרֵאת לֶחֶם, וּשְׁנֵיהֶם כָּלִיל לָאִשִּׁים, לָזֶה אָמַר לְאִשַּׁי, וּכְנֶגֶד הַנְּסָכִים אָמַר רֵיחַ נִיחוֹחִי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רֵיחַ, שֶׁהוּא אֵינוֹ לָאִשִּׁים אֶלָּא יוֹצֵק עַל הַיְּסוֹד וְיוֹרֵד לַשִּׁיתִין. וּבִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּכִנּוּי: קָרְבָּנִי, לַחְמִי, נִיחוֹחִי, לוֹמַר שֶׁכֻּלָּן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא הַכֹּל וַעֲדַיִן בִּרְשׁוּתוֹ, כְּאָמְרוֹ (תהילים כד:א) ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״ וּפֵרַשְׁנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹ. וְדִקְדֵּק גַּם כֵּן לוֹמַר לְאִשַּׁי בְּכִנּוּי, לוֹמַר שֶׁגַּם הָאֵשׁ הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמֵעַתָּה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין הוּא מִנְּכָסָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא.
לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְנָתַן אַזְהָרָה וְאָמַר תִּשְׁמְרוּ, לוֹמַר שֶׁאִם לֹא יַעֲשׂוּ הִנֵּה הֵם גּוֹזְלִים נְכָסָיו וְעוֹבְרִים בְּלָאו. וְאָמְרוֹ לְהַקְרִיב לִי וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ כִּי מַה שֶׁיַּעֲשׂוּ הוּא הַקְרָבַת חֵלֶק מִנְּכָסָיו לְפָנָיו, אֲבָל עִקָּרָן שֶׁל נְכָסִים הֵם שֶׁל הַמָּקוֹם.
עוֹד נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהוֹדִיעַ סוֹד הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לְקָרֵב עַנְפֵי הַקְּדוּשָׁה שֶׁהֵם חֵלֶק ה׳, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ קָרְבָּנִי בְּכִנּוּי אֵלָיו, וְהָבֵן. וְאָמְרוֹ לַחְמִי לְאִשַּׁי פֵּרוּשׁ, לֶחֶם זֶה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לְהָבִיא לָאִשִּׁים סוֹדוֹ הוּא קָרְבָּנִי, שֶׁכְּשֶׁעוֹלֶה לַה׳ רֵיחַ נִיחוֹחַ מִתְקָרְבִים כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדוּשָּׁה שֶׁנִּתְרַחֲקוּ.
גוְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה וְגוֹ׳. יִחֵד אֲמִירָה אַחֶרֶת, גַּם אָמַר זֶה הָאִשֶּׁה, לְבַל יַחְשְׁבוּ כִּי מַה שֶׁיְּצַו ה׳ כֶּבֶשׂ אֶחָד וְגוֹ׳ לַתְּמִידִין הוּא לְצַד הַהִסְתַּפְּקוּת וְלֹא לְשִׁעוּר הַנִּגְבָּל בִּשְׁלִילַת הַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְהַפָּחוֹת מִמֶּנּוּ, לָזֶה יִחֵד אֲמִירָה לְהַגְבִּיל הַדָּבָר וְאָמַר ״זֶה הָאִשֶּׁה״ – זֶה וְלֹא יוֹתֵר מִמֶּנּוּ ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד וְגוֹ׳ וְאֶת הַכֶּבֶשׂ״ וְגוֹ׳. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁבְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״צַו אֶת״ וְגוֹ׳ נִצְטַוּוּ עַל הַתְמָדַת הַקְרָבַת הַתְּמִידִין, וּבְפָסוּק זֶה נִצְטַוּוּ עַל שִׁעוּר הַקְרָבַת הַתְּמִידִין.
טוּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁמּוּסַף שַׁבָּת הוּא מוּעָט מִכָּל מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמוּסְפֵי יוֹם טוֹב וְהַמּוֹעֲדִים, הוּא סוֹד לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְלָזֶה מוּסָפָיו שְׁנֵי כְּבָשִׂים עַל שְׁנֵי כִּבְשֵׂי תָמִיד, וְסוֹד הַשְּׁבִיעִיּוֹת רָמוּז בַּיּוֹם עַצְמוֹ כִּי הוּא שְׁבִיעִי, מַה שֶׁאֵין הַשְּׁבִיעִיּוּת מְסֻיָּם לֹא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא בִּשְׁאָר יָמִים טוֹבִים, וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח, אֵין הַשְּׁבִיעִיּוּת קָבוּעַ בּוֹ כְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָבֵן:
יאוּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. אָמַר בְּכִנּוּי ״חָדְשֵׁיכֶם״ לְפִי שֶׁקִּדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ תָּלוּי בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה.
יזלַחֹדֶשׁ הַזֶּה. תֵּיבַת הַזֶּה מְיֻתֶּרֶת, וּדְרָשׁוּהָ רַזַ״ל (תורת כהנים כג,ו) לְמַעֵט סֻכּוֹת מִמַּצָּה, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיהָ בְּפָרָשַׁת תַּזְרִיעַ (ויקרא יד,ז).
כובְּהַקְרִיבְכֶם וְגוֹ׳ בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם. נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי אֵין הֶחָג עַל סִימַן מִנְחָה חֲדָשָׁה לְבַד, אֶלָּא גַּם לְתַשְׁלוּם סְפִירַת הַשָּׁבוּעוֹת, כִּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְנִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאָמוּר בְּסִפְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם״ בְּכִנּוּי, לְהָעִיר כִּי הַשִּׁבְעָה שָׁבוּעוֹת הֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה הַצַּדִּיקִים יְסוֹדֵי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תיקונים כא:).
עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם לִשְׁלֹל דַּעַת שׁוֹטִים (מנחות סה:) שֶׁסּוֹבְרִים בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ (ויקרא כג:טו) הוּא שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, לָזֶה אָמַר בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם פֵּרוּשׁ הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁלָּכֶם, וְאִם פֵּרוּשׁ מַאֲמַר ״מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת״ שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית, אֵין שְׁבִיעִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁלָּהֶם אֶלָּא שְׁבִיעִיּוֹת עוֹלָם. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ בַּבְּרַיְתָא (מנחות עב.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ״תִּסְפָּר לָךְ״ (דברים טז:ט) – יָצְתָה שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁסְּפִירָתָהּ בְּכָל אָדָם.