נחום פרק ב׳

שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ. אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם יַצִּילְךָ מִכַּף סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כִּי עַתָּה נִצַּלְתָּ.

כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ. אוֹתוֹ הַבְּלִיַּעַל.

כֻּלֹּה נִכְרָת. הוּא וְזַרְעוֹ.

עָלָה מֵפִיץ עַל פָּנַיִךְ נָצוֹר מְצוּרָה. הַמֵּפִיץ אֲשֶׁר עָלָה עַל פָּנֶיךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ, עַכְשָׁיו הוּא נָצוֹר מְצוּרָה, נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל שֶׁהוּא צָר עָלָיו.

צַפֵּה דֶרֶךְ. הַבֵּט אַתָּה אִישׁ יְהוּדָה עַל אֵם הַדְּרָכִים וְתִרְאֶה אֶת הַהוֹלְכִים לָצוּר עָלָיו, וְיִתְחַזְּקוּ מָתְנֶיךָ וְאַמֵּץ כֹּחַ מְאֹד.

כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּבָר.

בְּקָקוּם. בְּזָזוּם וְהֵרִיקוּם, לְשׁוֹן ׳בְּקִיקָה׳ נוֹפֵל עַל גֶּפֶן.

מָגֵן גִּבּוֹרֵיהוּ. שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הַצָּרִים עַל אַשּׁוּר.

מְאָדָּם. מְאָדָּמִים הֵם. וְאַנְשֵׁי חֵילָם מְתֻלָּעִים. לְבוּשֵׁי זְהוֹרִית.

בָּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ. בְּיוֹם שֶׁהוּא מוּכָן לָצֵאת בַּצָּבָא מְצַחְצֵחַ רֶכֶב בַּרְזֶל שֶׁלּוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ פְּלָדוֹת, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מִין הַמְּצַחְצַחַת בַּרְזֶל יָפֶה, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין פְּלָדוֹת לְשׁוֹן ׳לַפִּיד אֵשׁ׳ בְּדֶרֶךְ הַהֵפֶךְ.

וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְרַבְנֵי מַשְׁרִיתְהוֹן מְסַרְבְּלִין בְּצִבְעוֹנִין״.

הָרְעָלוּ. מְעֻטָּפִין, וְדוֹמֶה לוֹ (ישעיהו ג:יט) ״הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁרוֹת וְהָרְעָלוֹת״. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה שָׁנִינוּ ״מַדְיוֹת רְעוּלוֹת״ מַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף ס״ה, ע״ש).

יִתְהוֹלְלוּ. יִנְהֲגוּ עַצְמָן בְּשִׁגָּעוֹן.

יִשְׁתַּקְשְׁקוּן. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״קָל נְקוּשׁ זַיְּנֵיהוֹן מִשְׁתְּמַע״, וְהוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים״ (יואל ב:כד), ״כְּמַשַּׁק גֵּבִים״ (ישעיהו לג:ד), לְשׁוֹן ׳הַשְׁמָעַת קוֹל׳.

יְרוֹצֵצוּ. יְרוֹעֲעוּ אֶת הַשּׁוֹמְעִים כַּבְּרָקִים הַלָּלוּ הַטּוֹרְדִים אֶת הַבְּרִיּוֹת, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.

יִזְכֹּר. מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת אַדִּירָיו וְגִבּוֹרָיו וִידַמֶּה בְּלִבּוֹ לָצֵאת וּלְהִלָּחֵם, וְהֵם יִכָּשְׁלוּ בַּהֲלִיכָתָם.

יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ. לָנוּס, לָרוּץ אֶל חוֹמַת הָעִיר. כָּל תֵּיבָה הַצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ.

וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יְבַנּוּן מַגְדְּלַיָּא״. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ ״וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ״ – וְהַמֶּלֶךְ נִזְדַּיֵּן בִּכְלֵי זֵינוֹ, כְּמוֹ ״מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״, לְשׁוֹן ׳מוֹשֵׁל׳.

שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת. שַׁעֲרֵי הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד הַנְּהָרוֹת.

וְהַהֵיכָל נָמוֹג. נִרְעַד וְנָע מִכֹּחַ אַבְנֵי בְּלִיסְטְרָא הַנִּזְרָקִים בִּכְתָלָיו הַנִּקְרָא בומ״א.

וְהֻצַּב. הִיא הַמַּלְכָּה הַנִּצֶּבֶת לִימִין הַמֶּלֶךְ, כְּדַאֲמְרִינָן (תהילים מה:י) ״נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ״.

גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה. בְּגִלּוּי הָלְכָה בַּשְּׁבִי וְהָעֳלְתָה מִן הָעִיר.

מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים. מְנַהֲגוֹת עַצְמָן בְּקִינָה כְּקוֹל יוֹנִים הַמְּקוֹנְנִים. מְנַהֲגוֹת – שרימייצנ״ט בְּלַעַ״ז.

מְתֹפְפֹת עַל לִבְבֵהֶן. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: מַקִּישׁוֹת יְדֵיהֶן עַל לִבָּן כְּהַקִּישׁ בַּתּוּפִים.

וְנִינְוֵה כִּבְרֵכַת מַיִם מִימֵי הִיא. מִיּוֹם שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית יָשְׁבָה בְּשַׁלְוָה וְאֵין מֵנִיד, כִּבְרֵכַת מַיִם מְכֻנָּסִין שֶׁאֵין זָזִים מִמְּקוֹמָם.

וְהֵמָּה. עַתָּה מֵרֹב דָּחֳקָם לָמְדוּ לָנוּס וְנָסִים.

עִמְדוּ עֲמֹדוּ. אוֹמְרִים לָהֶם וְאֵין מַפְנֶה לִבּוֹ לִשְׁמֹעַ וְלַעֲמֹד.

בֹּזּוּ כֶסֶף. אַתֶּם הַבָּאִים עַל נִינְוֵה.

וְאֵין קֵצֶה. אֵין חֶשְׁבּוֹן.

לְתְּכוּנָה. לְאוֹצְרוֹתֵיהֶם. עַל שֵׁם שֶׁהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנָּתוּן בָּאוֹצָר נָתוּן בְּחֶשְׁבּוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן״ (מלכים ב יב:יב).

כָּבֹד מִכָּל כְּלִי חֶמְדָּה. לְשׁוֹן ׳הַכְבָּדָה׳, כְּמוֹ (לקמן ג:טו) ״הִתְכַּבֵּד כַּיֶּלֶק״, לְשׁוֹן ׳מְכַבֵּד הַבַּיִת׳, אשקוונ״ט בְּלַעַ״ז, וּלְכַבֵּד אוֹתָם מִכָּל כְּלֵי חֶמְדָּתָא. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״סָפוּ מִכָּל מָנֵי חֶמְדָּתָא״, ׳כָּבֹד׳ כְּמוֹ זָכוֹר וְשָׁמוֹר.

בּוּקָה. רֵיקָנִית.

וּמְבוּקָה. וּמְרוֹקֶנֶת עַל יְדֵי בּוֹקְקִים.

וּמְבֻלָּקָה. מְפֹרֶצֶת בְּחוֹמוֹתֶיהָ, אישברטיר״א בְּלַעַ״ז.

וּפִק בִּרְכַּיִם. כִּשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם, כְּמוֹ (שמואל א כה:לא) ״לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל״.

קִבְּצוּ פָארוּר. שַׁחְרוּרִית כַּקְּדֵרָה.

אַיֵּה מְעוֹן אֲרָיוֹת. קִינָה הִיא עַל נִינְוֵה שֶׁהָיְתָה מְדוֹר מְלָכִים גִּבּוֹרִים וַחֲזָקִים כַּאֲרָיוֹת.

אֲשֶׁר הָלַךְ אַרְיֵה לָבִיא שָׁם. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֲתַר דַּהֲווֹ אָזְלִין מַלְכִּין וְשָׁבְקִין תַּמָּן בְּנֵיהוֹן, הָא כְּאַרְיָה דְּשָׁרֵי לְרוּחְצָן״.

אַרְיֵה טֹרֵף בְּדֵי גּוֹרוֹתָיו. כְּתַרְגּוּמוֹ: מַלְכֵּיהּ הֲיוּ מְבִיאִים שָׁלָל רַב עַד שֶׁהָיָה דֵּי לִבְנֵי בֵּיתָם.

וּמְחַנֵּק. בְּהֵמוֹת לְצֹרֶךְ לִבְאוֹתָיו, כְּלוֹמַר מַרְבֶּה אוֹצְרוֹתָיו לְבָנָיו.

וַיְמַלֵּא טֶרֶף חֹרָיו. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּמְמַלָּן אוֹצְרוֹתֵיהֶן חֲטוּף״.

רִכְבָּהּ. רֹב רֶכֶב שֶׁבָּהּ, קרטדי״ן בְּלַעַ״ז, הֵ״א יְתֵרָה, הֵפֶךְ הַלָּשׁוֹן לְרִבּוּי מַרְכָּבוֹת, וְכֵן (יחזקאל כד:ו) ״סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָהּ בָּהּ״, זֹהַם רַב.

וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד קוֹל מַלְאָכֵכֵה. קוֹל מַלְאָכֵיךְ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה כְּבָר רַבְשָׁקֵה וַחֲבֵרָיו שְׁלוּחֵי אַשּׁוּר (ישעיה לז:יג) ״וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית״.