נחום פרק א׳

מַשָּׂא נִינְוֵה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״מַטַּל כָּס דִּלְוָוט לְאַשְׁקָאָה יָת נִינְוֵה״.

סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם. חָזוֹן נָקוּד קָמָץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ דָבוּק וְאֵינוֹ דוֹמֶה לַחֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ שֶׁהוּא נָקוּד חֲטַף פַּתַּח, וְכֵן פֵּרוּשׁ סֵפֶר חֲזוֹן כְּבָר נִכְתַּב עָלֶיהָ, וְהוּא נְבוּאַת יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי וְעַתָּה חָזַר וְנִתְנַבֵּא עָלֶיהָ נַחוּם הָאֶלְקוֹשִׁי אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה. אֶלְקוֹשׁ הָיָה שֵׁם עִירוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִלְּקַדְמִין אִתְנַבִּי עֲלָהּ יוֹנָה בַּר אַמְתַּי וְתָבַת מֵחוֹבָהָא, וְכַדּוּ דְּאוֹסִיפַת לְמֵיחְטֵי תָּב וְאִתְנַבִּי עֲלָהּ נַחוּם דְּמִבֵּית אֶלְקוֹשׁ״.

אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם ה׳. עַל זַרְעוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב נִתְנַבֵּא נַחוּם וּבִימֵי מְנַשֶּׁה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם.

אֵל קַנּוֹא וְנוֹקֵם ה׳. מֵאָז שֶׁנִּפְרַע לְיִשְׂרָאֵל מֵאוֹיְבֵיהֶם וְגַם עֲדַיִן עַתָּה נוֹקֵם הוּא וּבַעַל חֵמָה וְעָתִיד הוּא לִהְיוֹת נוֹקֵם לְצָרָיו שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת אַרְצוֹ וְהִגְלוּ אֶת עַמּוֹ וְנוֹטֵר הוּא אֶת אֵיבָתוֹ לַבַּבְלִיִּים. וְר״שׁ אוֹמֵר שָׁלוֹשׁ נְקִימוֹת הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שָׁלוֹשׁ גְלִיּוֹת שֶׁהִגְלָה סַנְחֵרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם.

ה׳ אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ. גְּדָל כֹּחַ הוּא וְהַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהִנָּקֵם וַאֲשֶׁר לֹא מִהֵר נִקְמָתוֹ לְפִי שֶׁאֶרֶךְ אַפַּיִם הוּא וּמִכָּל מָקוֹם נַקֵּה לֹא יְנַקֶּה.

ה׳ בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ. הֵם שְׁלוּחָיו לְהִפָּרַע מֵאוֹיְבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם (שמות יד:כא) ״בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה״, וּבְדוֹר הַמַּבּוּל (איוב ד:ט) ״מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ״, בְּצֹר נֶאֱמַר (יחזקאל כו:כו) ״רוּחַ קָדִים שִׁבְּרֵךְ״.

וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. גַּם הוּא דֶּרֶךְ נִקְמָתוֹ, (שמות יד:כד) ״וַיַּשְׁקֵף אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן״, (יחזקאל ל:יח) ״הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה״.

גּוֹעֵר בַּיָּם. כְּמַשְׁמָעוֹ, וְדֻגְמָא הוּא כְּלַפֵּי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו יז:יב) ״לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן״.

וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב. כָּאן נִבָּא שֶׁעָתִיד הַקָּבָּ״ה לְהַמְלִיךְ אֶת נְבוּכַדְנֶצַּר (ירמיה כה) בִּימֵי יְהוֹיָקִים וְיִתֵּן אֶת אַשּׁוּר וְאֶת כָּל הָאֲרָצוֹת לַחֶרֶב.

אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל. מוֹשָׁבוֹת הַטּוֹבִים.

וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל. חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל פֵּרְשׁוּ כְּלַפֵּי מִינֵי מְגָדִים שֶׁנָּטַע שְׁלֹמֹה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ שֶׁל זָהָב, וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל יָבְשׁוּ.

הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ. הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים מֵהַכַּשְׂדִּים יִפְחֲדוּ מִגְּזֵרָתוֹ.

וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ. מַשְׂאַת עָשָׁן.

נִתְּכָה. הִגִּיעַ לָאָרֶץ, כְּמוֹ (שמות ט:לג) ״וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה״.

נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ. מֵאֵימָתוֹ.

טוֹב ה׳ לְמָעוֹז. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִפְרָע מֵאוֹיְבָיו לֹא זָזוּ רַחֲמָיו מִלְּהֵיטִיב לִירֵאָיו, וְלֹא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם שֶׁכְּשֶׁהוּא עָסוּק בָּזוֹ אֵינוֹ פָּנוּי בָּזוֹ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו:ג) ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״, כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּמְכִלְתִּין.

וְיֹדֵעַ. אֶת צָרְכֵי חוֹסֵי בוֹ.

וּבְשֶׁטֶף עֹבֵר. וּבְחֵמָה שׁוֹטֶפֶת.

כָּלָה יַעֲשֶׂה מְקוֹמָהּ. שֶׁל אֶרֶץ, וּמוּסָב זֶה עַל ״וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו״ כְּמוֹ שֶׁאָמוּר לְמַעְלָה.

כָּלָה הוּא עֹשֶׂה. לְנִינְוֵה וּמַלְכֵי אַשּׁוּר לֹא יִשְׁנֶה לָהֶם עוֹד פַּעַם אַחֶרֶת.

כִּי עַד סִירִים סְבֻכִים. כְּלוֹמַר פִּתְאֹם תָּבֹא עֲלֵיהֶם מַכָּתָם וְלֹא יֵרְדוּ מִכְּבוֹדָם מְעַט מְעַט, כִּי בְּעוֹד שֶׁהַסִּירִים וְהַקּוֹצִים נִסְבָּכִים נִשְׁרָשִׁים בְּחָזְקָה.

וּכְסָבְאָם סְבוּאִים. וְעוֹדָם בְּמִשְׁתֵּיהֶן וּבְשִׂמְחָתָן, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין ״כִּי עַד סִירִים״ לְשׁוֹן ׳הֲסָרָה׳.

אֻכְּלוּ כְּקַשׁ יָבֵשׁ. אֲשֶׁר נִתְמַלֵּא וְנִגְמַר בִּשּׁוּלוֹ וְיָבֵשׁ.

מָלֵא. אשובי״ר בְּלַעַ״ז, וְכֵן ״מְלֵאָתְךָ״, ״הַמְלֵאָה הַזֶּרַע״.

מִמֵּךְ. אַתְּ נִינְוֵה.

יָצָא. סַנְחֵרִיב הַחוֹשֵׁב רָעָה, דִּמָּה לְהַחֲרִיב דִּירַת מַטָּה וּמַעְלָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים ב יט:כג) ״וְאָבֹא מְלוֹן קִצֹּה״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ישעיהו לז:כד) ״וְאָבֹא מְרוֹם קִצּוֹ״. בִּתְחִלָּה אַחֲרִיב דִּירָה שֶׁל מַטָּה, וּלְבַסּוֹף דִּירָה שֶׁל מַעְלָה, כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (דף צד).

אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים. יָפֶה תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן מְיֻשָּׁב עַל הַמִּקְרָא: ״אִם יְהוֹן שְׁלֵמִים בְּעֵצָה״ שֶׁיְּהוּ כֻּלָּם שָׁוִים בְּהַסְכָּמָה אַחַת, וְכֵן אִם יִהְיוּ רַבִּים מְאֹד אַנְשֵׁי נִינְוֵה אוֹיְבֶיךָ יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵן אַף אִם גָּזּוּ חִדְּקַל וְעָבְרוּ אֶת פְּרָת לָצוּר עָלֶיהָ לֹא יַצְלִיחוּ, שֶׁהֲרֵי ״עִנִּיתִיךְ וְלֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד״. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי: ״אִם שְׁלֵמִים״ – אַנְשֵׁי נִינְוֵה בִּגְדֻלָּתָם, ״וְכֵן״ – אִם יְהוּ עוֹד רַבִּים וְנִכְבָּדִים יוֹתֵר, ״וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר״ – וְכֵן אֲגִיזֵם וְאַעֲבִירֵם. הֲרֵי זֶה כְּמוֹ (שמות א:יב) ״וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה״.

וְעִנִּיתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד. אֲעַנֶּה אוֹתְךָ בַּפַּעַם הַזֹּאת כָּלָה וְנֶחֱרָצָה וְלֹא אֶזְקַק לְךָ עוֹד. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְעִנְיַן מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין, אַךְ אֵינוֹ עַל סֵדֶר שְׁאָר הַנְּבוּאָה.

וְעַתָּה אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ מֵעָלָיִךְ. שְׁכִינָה אוֹמֶרֶת כֵּן לַנָּבִיא שֶׁהוּא יִשְׂרְאֵלִי: אֶשְׁבֹּר מֹטֵהוּ שֶׁל אַשּׁוּר מֵעָלֶיךָ וּמֵעַמִּי.

וְצִוָּה עָלֶיךָ ה׳. עַתָּה מוּסָב הַדִּבּוּר אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

לֹא יִזָּרַע מִשִּׁמְךָ עוֹד. לֹא יַעֲמֹד מִמְּךָ מֶלֶךְ.

מִבֵּית אֱלֹהֶיךָ אַכְרִית פֶּסֶל וּמַסֵּכָה. וְאָשִׂים אֶת בֵּית אֱלֹהֶיךָ קִבְרֶךָ. שָׁם תִּבְרַח לְהִמָּלֵט וְשָׁם תֵּהָרֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁנֶּהֱרַג אָבִיךָ בֵּית נִסְרוֹךְ אֱלֹהָיו.

כִּי קַלּוֹתָ. בְּעֵינַי.