פרק ט

זלָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב וְגוֹ׳. יֵשׁ מַקְשִׁים, וְכִי נֶעְלַם מֵהֶם שֶׁטָּמֵא אָסוּר בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים? וְזֶה קָשֶׁה לְפִי גִּרְסַת הַתַּלְמוּד (פסחים סו:) שֶׁלָּמַד מִן ״אִישׁ אִישׁ״ שֶׁיָּחִיד נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁנִי וְלֹא צִבּוּר, אֲבָל לְמַאי דְּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ט ב) בְּשֵׁם הַסִּפְרֵי, (ועיין פסחים עז. וירושלמי פסחים פ״ז ה״ד) שֶׁמִּן יִתּוּר שֶׁל ״בְּמוֹעֲדוֹ״ אָנוּ לְמֵדִין שֶׁפֶּסַח צִבּוּר קָרֵב בְּטוּמְאָה, לֹא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי אַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ לְשׁוֹן ״בְּמוֹעֲדוֹ״ אָמְרוּ לָמָּה נִגָּרַע מִן הַצִּבּוּר, וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה ״אִישׁ אִישׁ״ כוּ׳ – דַּוְקָא אִישׁ נִדְחֶה וְלֹא צִבּוּר. וְהֵבִינוּ הָאֲנָשִׁים מִדְּקָאָמַר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ אֲפִלּוּ בְּטוּמְאָה, וְלֹא לָהֶם בִּפְרָטוּת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם מִן הַכְּלָל, דְּאִלְמָלֵא כֵן לְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ אָמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, וַהֲלֹא כְּבָר הֵם מְצֻוִּין וְעוֹמְדִים, אֶלָּא שֶׁבָּא לְמַעֵט הַטְּמֵאִים הַיְחִידִים. עַל כֵּן אָמְרוּ ״לָמָּה נִגָּרַע״.