פרק ז

יבוַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֲשֶׁר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת הַשָּׁלוֹם, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם אֵין כְּלוּם. לְפִיכָךְ הַשָּׁלוֹם בָּא בִּגְמַר הַחֲתִימָה וְאַחֲרוֹן חָבִיב, כִּי כָל הַקּוֹדְמִים נִרְאֶה כְּאִלּוּ עֲדַיִן הֵם חֲסֵרִים עַד בִּיאַת הַבְּרָכָה שֶׁאַחֲרֶיהָ הַבָּאָה לְמַלֹּאות מָה שֶׁחָסְרָה הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל הָאַחֲרוֹנָה אֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, כִּי אֵין צֹרֶךְ עוֹד בְּשׁוּם בְּרָכָה שֶׁתָּבֹא אַחֲרֶיהָ לְמַלֹּאות חֶסְרוֹנָהּ. עַל כֵּן הַמִּדְרָשׁ מְשַׁבֵּחַ וְאוֹמֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת, כִּי זֶה מוֹרֶה עַל חֶסְרוֹן הַבְּרָכוֹת הַקּוֹדְמִים וְעַל מַעֲלַת הַחֲתִימָה, וִיצִירַת הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה יוֹכִיחַ. וְעַל כֵּן נִמְצְאוּ מִדְרָשִׁים רַבִּים הַמְדַבְּרִים מִמַּעֲלַת הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ בַּתַּחְתּוֹנִים וּבָעֶלְיוֹנִים. וְאָמְרוּ עוֹד (במ״ר יא ז): גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ הַמֵּתִים צְרִיכִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו טו) ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״, אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ קְטָטָה וּמְרִיבָה בֵּין הַמֵּתִים שֶׁיִּצְטָרְכוּ אֶל הַשָּׁלוֹם, אֶלָּא הַמֵּתִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, כִּי אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים וְהֵם מְחָרְפִים זֶה אֶת זֶה, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ לְחָרֵף אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַמֵּתִים, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לְשׁוֹכְנֵי עָפָר אֵין מְנוּחָה בַּקֶּבֶר מֵרִיב לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַחַיִּים, כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַהִיא שֶׁהָיְתָה קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים (ברכות יח:), וּכְמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם בְּדוֹרֵנוּ. עַל כֵּן צְרִיכִין הַמֵּתִים שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיִּים, וְאָז יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם שָׁלוֹם.
וְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר חוֹתָם כָּל הַבְּרָכוֹת וְהוּא הַשָּׁלוֹם, מִיָּד הִתְחִיל בְּפָרָשָׁה אֲשֶׁר בָּהּ רָמוּז גַּם כֵּן הַשָּׁלוֹם, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בָּרִאשׁוֹן ״וְקָרְבָּנוֹ״ בְּוָא״ו הָעִטּוּף כְּאִלּוּ קָדְמוּ אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה תִּפְאַרְתּוֹ לוֹמַר אֲנִי הִקְרַבְתִּי רִאשׁוֹן. גַּם לֹא הִזְכִּיר בּוֹ שֵׁם נָשִׂיא, שֶׁלֹּא יִתְנַשֵּׂא לוֹמַר אֲנִי אֶמְלוֹךְ, וְהַגַּאֲוָה סִבָּה לְכָל רִיב וּלְכָל נֶגַע. וְאָמְרוּ עוֹד (שמו״ר טו ו עיי״ש) שֶׁכָּל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אֵלּוּ נִמְשְׁלוּ לִשְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת שֶׁהוֹלְכִים כְּהוֹלֵךְ בְּסֻלָּם לַאֲחוֹרָיו, וְכֵן יִסֵּד הַפַּיָּט שֶׁל נִשּׂוּאִין: שׁוֹר לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, עֲלוֹת בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד סוֹבֵר אֲנִי רִאשׁוֹן. וּמִטַּעַם זֶה הֶאֱרִיכָה הַתּוֹרָה בְּזִכְרוֹן כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת שׁוּם אֶחָד טָפֵל לַחֲבֵרוֹ, וְכָל זֶה סִבַּת הַשָּׁלוֹם.