א׳רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃
נזעכו. נקפצו כמו נדעכו (לעיל י):
קברים לי. מוכן אני לקבר:
ב׳אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃
אם לא. אם לא זאת באתני שבני אדם התולים נועדו עמי בתנחומי להתל בי:
ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:ח׳) ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) ל' בהקנטתכם:
תלן עיני. עיני ולבי ומחשבתי לנוח בהן:
ג׳שִֽׂימָה־נָּ֭א עׇרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִ֥י ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃
שימה נא. הבורא:
ערבני. בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו:
ד׳כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃
כי לבם צפנת משכל. ועל כן לא תרומם תפארתך על ידיהם:
ה׳לְ֭חֵלֶק יַגִּ֣יד רֵעִ֑ים וְעֵינֵ֖י בָנָ֣יו תִּכְלֶֽנָה׃
לחלק יגיד. לחלקלקות יגיד כל אחד מהם את רעו וזאת תבא להם עיני בניו תכלינה:
ו׳וְֽ֭הִצִּיגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶהְיֶֽה׃
ותופת. כמו תוף:
לפנים. של בריות אני:
ז׳וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃
ויצורי. איברים שאני נוצר בהם:
ח׳יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃
ישומו. יתמהו:
ונקי. אם יש צדיק שומע בהתולות החניפים האלה:
יתעורר. לריב בכם:
ט׳וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטְהׇר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃
ויאחז. כל צדיק דרכו לעמוד כנגד כת חניפים:
י׳וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃
ואולם כולם. אני אומר לכם תשובו נא ובאו נא:
ולא אמצא בכם חכם. במה שאתם מלעיגי' על קבלתי:
י״איָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃
ימי וגו'. הנה ימי טובתי שהורגלתי בהם עברו:
זמותי. שזמותי להאריך בטובה:
נתקו מורשי לבבי. מחשבות שלבי מורשני שהיה לבי אומר לי לירש טובה לפי דרכי:
י״בלַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
לילה ליום ישימו. התולים אלה הופכי' לי לילה ליום כי מצרת התולים לא אישן בלילה:
אור קרוב. וקצר לי מפני צרות חשך לילה, אור קרוב כאשר יבא השמש נראה לי שעתה מקרוב האיר היום ונקצר וחלף לו כמו (בראשית י״ט:כ׳) העיר הזאת קרובה נתיישב' מקרוב מחדש, וכמו כי רננת רשעים מקרוב (לקמן כ) וכמו חדשים מקרוב באו (דברים ל״ב:י״ז):
י״גאִם־אֲ֭קַוֶּה שְׁא֣וֹל בֵּיתִ֑י בַּ֝חֹ֗שֶׁךְ רִפַּ֥דְתִּי יְצוּעָֽי׃
אם אקוה שאול. כמו אם חרוצים ימיו (לעיל יד) כלומר מאחר שאני מקוה שאול ביתי:
ובחשך רפדתי. שיטחתי יצועי בקבר:
י״דלַשַּׁ֣חַת קָ֭רָאתִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אִמִּ֥י וַ֝אֲחֹתִ֗י לָרִמָּֽה׃
לשחת קראתי אבי אתה. להתלונן בו ימים רבים כאילו הוא אבי מאחר שתקותי זאת היא:
ט״ווְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י מִ֣י יְשׁוּרֶֽנָּה׃
ואיה אפו תקותי. ואת למה נמשכת ומי ישורנה להריצה עדי:
ט״זבַּדֵּ֣י שְׁאֹ֣ל תֵּרַ֑דְנָה אִם־יַ֖חַד עַל־עָפָ֣ר נָֽחַת׃ {פ}
בדי שאול תרדנה. אותם אברים שסופן לירד שאול שתהא יחד על עפר נחת:
נחת. מלונן ל' ותנח עליהם הרוח (במדבר י״א:כ״ו):