א׳וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
ב׳שָׁמַ֣עְתִּי כְאֵ֣לֶּה רַבּ֑וֹת מְנַחֲמֵ֖י עָמָ֣ל כֻּלְּכֶֽם׃
ג׳הֲקֵ֥ץ לְדִבְרֵי־ר֑וּחַ א֥וֹ מַה־יַּ֝מְרִֽיצְךָ֗ כִּ֣י תַֽעֲנֶֽה׃
(מענה איוב):
ימריצך. ישערך פיך לחשוב דברים נמרצים על אופניהם:
ד׳גַּ֤ם ׀ אָנֹכִי֮ כָּכֶ֢ם אֲדַ֫בֵּ֥רָה ל֤וּ יֵ֪שׁ נַפְשְׁכֶ֡ם תַּ֤חַת נַפְשִׁ֗י אַחְבִּ֣ירָה עֲלֵיכֶ֣ם בְּמִלִּ֑ים וְאָנִ֥יעָה עֲ֝לֵיכֶ֗ם בְּמ֣וֹ רֹאשִֽׁי׃
ככם אדברה. ככם אני יודע לקנתר:
לו יש נפשכם. ביסורין תחת נפשי גם אני הייתי מחבר עליכם במילין ומניע עליכם ראשי בצעקתכם ומאמץ אתכם במו פי לאמר החרישו התאמצו ועמדו ביסוריכ' כאשר אתם תאמרו אלי:
ה׳אֲאַמִּצְכֶ֥ם בְּמוֹ־פִ֑י וְנִ֖יד שְׂפָתַ֣י יַחְשֹֽׂךְ׃
וניד שפתי. שאני נד וקובל עתה וצועק אז יחשוך ולא אזעוק ולא אנוד עוד, אבל עתה:
ו׳אִֽם־אֲ֭דַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂ֣ךְ כְּאֵבִ֑י וְ֝אַחְדְּלָ֗ה מַה־מִּנִּ֥י יַהֲלֹֽךְ׃
אם אדברה. וגו':
ז׳אַךְ־עַתָּ֥ה הֶלְאָ֑נִי הֲ֝שִׁמּ֗וֹתָ כׇּל־עֲדָתִֽי׃
השימות. לשון שתיקה כמו אשתומם וכמו שומו שמים (ירמיהו ב׳:י״ב) שתקו והתמהו:
ח׳וַֽ֭תִּקְמְטֵנִי לְעֵ֣ד הָיָ֑ה וַיָּ֥קׇם בִּ֥י כַ֝חֲשִׁ֗י בְּפָנַ֥י יַעֲנֶֽה׃
ותקמטני לעד היה. הקמטתני והקדרתני בשביל עד שהיה לעד על עוני להשטינני:
ט׳אַפּ֤וֹ טָרַ֨ף ׀ וַֽיִּשְׂטְמֵ֗נִי חָרַ֣ק עָלַ֣י בְּשִׁנָּ֑יו צָרִ֓י ׀ יִלְטֹ֖שׁ עֵינָ֣יו לִֽי׃
צרי. השטן הוא הצר:
ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):
י׳פָּעֲר֬וּ עָלַ֨י ׀ בְּפִיהֶ֗ם בְּ֭חֶרְפָּה הִכּ֣וּ לְחָיָ֑י יַ֝֗חַד עָלַ֥י יִתְמַלָּאֽוּן׃
פערו עלי בפיהם. פתחו כמו ופערה פיה (ישעיה ה):
יתמלאון. יתאספון והרבה לו דומין במקרא קראו אחריך מלא (ירמיה ה) אשר יקראו עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) ואינו משתנה מלשונו כי כל מילוי נאסף הוא:
י״איַסְגִּירֵ֣נִי אֵ֭ל אֶ֣ל עֲוִ֑יל וְעַל־יְדֵ֖י רְשָׁעִ֣ים יִרְטֵֽנִי׃
יסגירני אל אל עויל. הסגירני הקב"ה אל אויל לץ עולל ללוץ בי:
ועל ידי רשעים ירטני. רטיית תנחומיו ורפואתי מסר לרשעים שאינן אלא מקניטים, ד"א ירטני כמו ירצני לשון רצוי ותנחומים:
י״בשָׁ֘לֵ֤ו הָיִ֨יתִי ׀ וַֽיְפַרְפְּרֵ֗נִי וְאָחַ֣ז בְּ֭עׇרְפִּי וַֽיְפַצְפְּצֵ֑נִי וַיְקִימֵ֥נִי ל֝֗וֹ לְמַטָּרָֽה׃
ויפרפרני. אותו עויל ל' פירורין:
ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):
י״גיָ֘סֹ֤בּוּ עָלַ֨י ׀ רַבָּ֗יו יְפַלַּ֣ח כִּ֭לְיוֹתַי וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל יִשְׁפֹּ֥ךְ לָ֝אָ֗רֶץ מְרֵרָתִֽי׃
רביו. מורה חציו כמו רובה קשת (בראשית כא):
מררתי. מרה שלי:
י״דיִפְרְצֵ֣נִי פֶ֭רֶץ עַל־פְּנֵי־פָ֑רֶץ יָרֻ֖ץ עָלַ֣י כְּגִבּֽוֹר׃
ט״ושַׂ֣ק תָּ֭פַרְתִּי עֲלֵ֣י גִלְדִּ֑י וְעֹלַ֖לְתִּי בֶעָפָ֣ר קַרְנִֽי׃
גלדי. מכה יבשה והעלאת גלד ול' משנה (ר"ה כ"ז) והעמידו על גלדו:
ועוללי. ולכלכתי וגנותי כמו ויתעללו בה (שופטים י״ט:כ״ה) ל' בזיון וגנאי וכמו עוללה לנפשי (איכה ג):
קרני. זיוי לשון וקרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳):
ט״זפָּנַ֣י (חמרמרה) [חֳ֭מַרְמְרוּ] מִנִּי־בֶ֑כִי וְעַ֖ל עַפְעַפַּ֣י צַלְמָֽוֶת׃
חמרמרו. נקמטו כמו נחמרו בני מיעיה בל' משנה (חולין י) וכן מעי חמרמרו (איכה א):
צלמות. שחשכו מחמת בכי ודמע':
י״זעַ֭ל לֹא־חָמָ֣ס בְּכַפָּ֑י וּֽתְפִלָּתִ֥י זַכָּֽה׃
ותפלתי זכה. לא קיללתי חבירי ולא פיללתי לו רעה:
י״חאֶ֭רֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל־יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי׃
ואל יהי מקום. בארץ להבליע בו צעקתי כי לשמים תעלה:
י״טגַּם־עַ֭תָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַ֣יִם עֵדִ֑י וְ֝שָׂהֲדִ֗י בַּמְּרֹמִֽים׃
הנה בשמים עדי. יוצרי היודע דרכי:
כ׳מְלִיצַ֥י רֵעָ֑י אֶל־אֱ֝ל֗וֹהַּ דָּלְפָ֥ה עֵינִֽי׃
דלפה. דומעת וזולפת דמעה ל' דילוף:
כ״אוְיוֹכַ֣ח לְגֶ֣בֶר עִם־אֱל֑וֹהַּ וּֽבֶן־אָדָ֥ם לְרֵעֵֽהוּ׃
ויוכח לגבר. והלואי יעשה לי זאת שיתן לי מקום להתווכח גבר עם אלוה להשוות שני הריבים ריב גבר עם קונו וריב בין אדם לרעהו:
כ״בכִּֽי־שְׁנ֣וֹת מִסְפָּ֣ר יֶאֱתָ֑יוּ וְאֹ֖רַח לֹא־אָשׁ֣וּב אֶהֱלֹֽךְ׃
כי שנות וגו'. הקצובים מספר לימי חיי:
יאתיו. יגיעו, ואז ארח לא אשוב אהלך: