אשֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִבְּשַׂר הַפֶּסַח חוּצָה – לֹא לְהוֹצִיא מִבְּשַׂר הַפֶּסַח מִמְּקוֹם הַחֲבוּרָה, (פסחים פה, ב) שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מו) לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה.
במִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְזֵכֶר נִסֵּי מִצְרַיִם. וּמִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשֵׂנוּ בְּנֵי חֹרִין וַאֲדוֹנִים בָּאָה הַמִּצְוָה עָלָיו שֶׁיְּהֵא נֶאֱכָל בִּמְקוֹם הַחֲבוּרָה וְלֹא נוֹצִיאֵהוּ לַחוּץ, כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי אֶרֶץ, שֶׁכָּל הַמּוּכָן לָהֶם נֶאֱכָל בְּהֵיכָלָם בְּרֹב עַם שֶׁלָּהֶם. וְדַלַּת הָאָרֶץ בְּעֵת יָכִינוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, יִשְׁלְחוּ מִמֶּנָּה לַחוּץ מָנוֹת לְרֵעֵיהֶם, לְפִי שֶׁהוּא חִדּוּשׁ אֶצְלָם.
גדִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן זֶה, מַה דִּינוֹ שֶׁל בָּשָׂר כְּשֶׁיּוֹצֵא חוּץ, (פסחים שם, א) וְהַהֶקֵּף שֶׁצְּרִיכָה הַחֲבוּרָה לַעֲשׂוֹת, (רמב"ם ק"פ ט, ג) וְדִין מְחִצָּה שֶׁנִּפְרְצָה בֵּין הַחֲבוּרוֹת, (פסחים ס, ב) וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים (שם).
דוְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהוֹצִיא מִן הַבָּשָׂר לַחוּץ, עָבַר עַל לָאו וְלוֹקִין עָלָיו, וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ עֲקִירָה מִן הַבַּיִת וְהַנָּחָה לַחוּץ, כַּדִּין הַיָּדוּעַ בְּהוֹצָאָה שֶׁל שַׁבָּת (פסחים שם)