א"נתון תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו'" נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבותינו ז"ל (קנים א, א) מה בין נדר לנדבה? נדר - "הרי עלי", נדבה - "הרי זה". וידוע דאין הקב"ה חפץ אלא בנדבה שאומר "הרי זה" שהוא ניתן במזומן תכף ומיד אבל הנודר שאומר "הרי עלי ליתן כך וכך", אע"פ שמקיים אח"כ, נקרא חוטא. והנה נמצא הנדבה שאומר "הרי זה" עושה שתי נתינות בבת אחת בזו אחר זו תכף, כי נותן בפיו שאומר "הרי זה צדקה" ונותן בידו לגבאי או לעני תכף. מב שאין כן הנודר נדר בפיו שעה זו ובשעה אחרת נותן בידו שאין נתינת היד סמוכה לנתינת הפה. ואמרתי בס"ד לכן הצדקה נקראת "פדיון", כי צרוף "פה" עם "יד" יהיה אותיות פדיה או יפדה לרמז עיקר הצדקה הראויה להיות בה פדיה לנפש על ידה, שהאדם יפדה נפשו בה צריך שתהיה נתינת היד סמוכה לנתינת הפה שיהיו מחוברים יחד שאז יהיה מהם צירוף 'פדיה' או צירוף 'יפדה'.
בובזה יובן "נתון תתן לו", רוצה לאמר שני נתינות סמוכים זו לזו ומחוברים זה עם זה, והם של הפה ושל היד. "ולא ירע לבבך בתתך לו" באופן זה שאני מצוך כי תאמר: לא די שאתן כספי לאחרים, אתה אומר לי שאדחוק עצמי לתת במזומן וכי חוב יש לזה העני עלי, לזה אמר "כי בגלל הדבר הזה" רוצה לאמר דיבור של "הרי זה" שהוא מתן במזומן "יברכך ה' אלהיך" הוא בעצמו בלא אמצעי, מה שאין כן הנותן בתורת נדר שיש בזה נדנוד חטא של נדר שנקרא חוטא לא יזכה להתברך מאתו יתברך בלי אמצעי: