א"שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כב,ז). נראה לי, בסיעתא דשמיא דידוע התורה נקראת אם דכתיב ""כי אם לבינה תקרא" אל תקרא אם בחיר"ק אלא אם בציר"י" (ברכות נז.), וידוע דהלומד תורה לשמה יוכל לעשות בה בירור נצוצי קדושה, אבל בתורה שלא לשמה לא יוכל לעשות בירור נצוצי קדושה כיון דחסרה מצד המחשבה דהבירור בה. גם ידוע מה שכתב התנא (אבות ו, ז) "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא" ופרשו דזה איירי בתורה לשמה ולא בתורה שלא לשמה. גם ההפרש בין לשמה ובין שלא לשמה הוא בלב, כי תורה לשמה יוצאה מן הפה ומן הלב דהכונה היא בלב, אבל שלא לשמה היא שלמה בפה דוקא ואינה בלב.
בוזה שכתוב "שלח תשלח את האם", רוצה לאמר התורה הנקראת 'אם', "שלח תשלח" -- תרתי, מן הפה ומן הלב, שזו היא תורה לשמה. ועל ידי כך יהיה לך תרתי למעליותא, חדא -- "את הבנים" אלו נצוצי הקדושה, "תקח לך" שבתורה לשמה יהי הברור נצוצי קדושה. ועוד "למען ייטב לך" בעולם הבא "והארכת ימים" בעולם הזה כמו שאמרו על תורה לשמה "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא".
גולכן אמרו רבותינו ז"ל "חייב אדם בכבוד רבו יותר מכבוד אביו" (בבא מציעא לג.), כי אביו הטיב לו בעוה"ז בלבד אך רבו שלמדו תורה הטיב לו בעולם הזה ובעולם הבא כמו שכתוב "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא".