Geula Quiz logo חידון גאולה English

סימן רנ

ערוך השולחן, אורח חיים · 4 סעיפים

כל פרקי ערוך השולחן, אורח חיים (698)

הקדמה – סימן מט · סימן נ–צט · סימן ק–קמט · סימן קנ–קצט · סימן ר–רמט · סימן רנ–רצט · סימן ש–שמט · סימן שנ–שצט · סימן ת–תמט · סימן תנ–תצט · סימן תק–תקמט · סימן תקנ–תקצט · סימן תר–תרמט · סימן תרנ–תרצז

  1. סימן רנ
  2. סימן רנא
  3. סימן רנב
  4. סימן רנג
  5. סימן רנד
  6. סימן רנה
  7. סימן רנו
  8. סימן רנז
  9. סימן רנח
  10. סימן רנט
  11. סימן רס
  12. סימן רסא
  13. סימן רסב
  14. סימן רסג
  15. סימן רסד
  16. סימן רסה
  17. סימן רסו
  18. סימן רסז
  19. סימן רסח
  20. סימן רסט
  21. סימן רע
  22. סימן רעא
  23. סימן רעב
  24. סימן רעג
  25. סימן רעד
  26. סימן רעה
  27. סימן רעו
  28. סימן רעז
  29. סימן רעח
  30. סימן רעט
  31. סימן רפ
  32. סימן רפא
  33. סימן רפב
  34. סימן רפג
  35. סימן רפד
  36. סימן רפה
  37. סימן רפו
  38. סימן רפז
  39. סימן רפח
  40. סימן רפט
  41. סימן רצ
  42. סימן רצא
  43. סימן רצב
  44. סימן רצג
  45. סימן רצד
  46. סימן רצה
  47. סימן רצו
  48. סימן רצז
  49. סימן רצח
  50. סימן רצט

אלעולם ישכים אדם בערב שבת בבוקר לטרוח ולהכין צרכי שבת, שכן הזהיר משה רבינו בעת ירידת המן: "והכינו את אשר יביאו", וההבאה היתה בבוקר כדכתיב: "וילקטו אותו בבוקר בבוקר". וצוה להכין תיכף לההבאה, הרי דההכנה היתה בבוקר. וכן אמרו חז"ל (קי"ז:): "לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר: "והכינו את אשר יביאו" - לאלתר. ובספר שיבולי הלקט הביא מדרש: אמר רב חסדא, מנין שכל המוציא יציאות בשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית שנאמר (שם) והיה ביום הששי וכו', ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד שנאמר: "והיה כי קם הפלשתי" במעשה דגלית ודוד וכתיב שם: "ויגש הפלשתי השכם וגו'". אמר רב זעירא, אף על פי שמוציא אדם משחרית - מצוה שיוסיף קודם הערב, שנאמר (שמות טז ה): "והיה משנה" עכ"ל, כלומר שיכינו שנית.

במצוה להמתין על יום ו' לקנות מאכלים אף שיש טורח יותר, דבזה ניכר יותר הכבוד שבת. אמנם מה שלא ימצא ביום ו' - בהכרח להכין מקודם. ואם מוכרין בבוקר - מצוה ללכת אף קודם התפלה, ובלבד שלא יעבור זמן קריאת שמע. ולא יקבוע ללמוד קודם שהכין צרכי שבת, (א"ר) וכל מה שיקנה - יאמר: 'לכבוד שבת'. (שם)

גוכתב הרמב"ם בפרק ל' דין ו': "אף על פי שהיה אדם חשוב ביותר ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית - חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו, שזהו כבודו. וחכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן, ומהם מי שהיה מבשל או מולח בשר או גודל פתילות או מדליק נרות, ומהם מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה, אף על פי שאין דרכו בכך. וכל המרבה בדבר זה - הרי זה משובח" עכ"ל. (שבת קי"ט.) ולא יאמר 'כי אפגום כבודי' - שזה הוא כבודו, שמכבד את השבת. וכתב בזה לשון חיוב, והטור והש"ע לא הזכירו לשון חיוב ע"ש. ואף הוא אין כוונתו לחיוב גמור, שהרי רבים וגדולים אין עושין בעצמן. ועוד דבש"ס שם חשיב מי שהיו עושין בעצמן - שמע מינה שרבים לא עשו בעצמן אלא הוא הידור מצוה. ואצלינו נשותינו עושות ומכינות בעצמן לכבוד שבת, ואשתו כגופו. (עיין קונטרס אחרון להגר"ז וצ"ע ודו"ק)

דכבר כתבנו בסימן רמ"ב סעיף מ' דיש מצוה להכין בכל השבוע על צרכי שבת ע"ש. וכתבו שיש להשחיז הסכין לכבוד שבת, ויש לזה רמז בקרא ד"והכינו את אשר יביאו", ו'את' הוא לשון אתים ומזמרות. ונכון לנקות הכתלים מקורי עכביש שקורין פוצינ"א, ונכון לטעום בערב שבת מכל תבשילי שבת, 'טועמיה חיים זכו', וזהו הכל מכבוד השבת, כמי שמכין את עצמו על אדם גדול לקבל פניו, שטועם התבשילין ומנקה הבית, והשחזת הסכין שמכין עצמו לאכילתו. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו, והמוסיף מוסיפין לו מן השמים, ובלבד שיתכוין רק לכבוד שבת קדש.

הורדת הספר (PDF)

ערוך השלחן, אורח חיים, ויקיטקסט, ברישיון CC BY-SA.