ולא עוד אלא דגרים להאי באר דלא אתברכא, וקרינן עליה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל (דברים כב יט) - בתולת ישראל דייקא! ואוקמיה רבי שמעון באתריה - מאן דשוי תסקופי מלין על אנתתיה קדמיתא ואפיק עלה שום ביש - כמה דאפיק לעילא! דכתיב כי הוציא שם רע על בתולת ישראל סתם.
ואזלא הא כי הא דאמר רבי חייא אמר רבי יוסי, בתולה ירתא שבע ברכות דאתברכא בשבע, בגין דבתולת ישראל ירתא שבע ברכן. ועל דא אקרי בת שבע. ואנתתא אחרא - מאן ברכאן דילה? ברכתא דבעז ורות כמה דאת אמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן יהוה את וגו' (רות ד יא) - דודאי בתולה בשבע אתברכא ולא אתתא אחרא ברזא דא.
כיון דמטו בחקל חד - חמו אילנין. יתבו תחותייהו. אמר רבי אבא הא צחותא דמלי דאורייתא! ניתיב!
פתח ואמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו' (ישעיהו כז יג) . והיה ביום ההוא - מאן ביום ההוא? אלא ההוא יומא דאתידע לקב"ה כמה דאת אמר והיה יום אחד הוא יִוָּדַע ליהו"ה (זכריה יד ז) . תו ביום ההוא כמה דאת אמר ביום בא גוג על אדמת ישראל (יחזקאל לח יח) .
יתקע בשופר גדול - מה לן ביה אי הוא רב או זעיר?! אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר! והאי איהו יובלא, דיובלא עלאה ורברבא הוא. וכד האי אתער - כל חירו דעלמין מתערין ביה, וההוא אקרי שופר גדול.
ובאו האובדים בארץ אשור. "האבודים" מבעי ליה או "הנאבדים" - מאי האובדים? האובדים ממש! בגין דאינון בארעא אחרא ומאן דשארי בארעא אחרא - יניק מרשותא אחרא וכאלו לא שריא במהימנותא. בגין כך 'אובדים' אקרון. 'אובדים' אינון בכל סטרין. דכד ישראל שריין בארעא קדישא זכאין - זכאין תדיר בכלא, זכאן לעילא ותתא.
דבר אחר: ובאו האובדים - מאן אינון? אלין צדיק וכנסת ישראל דאקרון אובדים. מנלן? כנסת ישראל דכתיב על מה אבדה הארץ (ירמיה ט יא) - 'אבודה' או 'נאבדת' לא כתיב אלא אבדה הארץ - דא כנסת ישראל. צדיק דכתיב הצדיק אבד (ישעיהו נז א) - 'אבוד' או 'נאבד' לא כתיב אלא אבד, והא אוקמוה. ואי תימא ובאו - מאן אתר אתיין אלין אובדים? אלא כנסת ישראל מן גלותא, צדיק - כמה דאוקמוה - דכתיב בשוב יהו"ה את שיבת ציון (תהלים קכו א) , בגין דייתוב לאתריה וייתי לאתחברא בכנסת ישראל. ועל דא ובאו האובדים בארץ אשור.
והשתחוו ליהו"ה בהר הקדש בירושלם - מאי קא מיירי? אלא מלה דא דהנדחים בארץ מצרים תב. כביכול ישראל לא יפקון מן גלותא אלא בשכינתא כמה דאוקמוה. ואינון נדחים ישתחוו ליהו"ה.
תו אמר רבי אבא, כתיב יהו"ה ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם (תהלים קכא ח) . ישמר צאתך - תינח, אלא ובאך מאי קא מיירי - דהא מאן דעאל לביתיה לא מסתפי? אלא האי בר נש דשוי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה - האי אתנטיר מכלא! כד נפיק - ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא נעיץ בפתחיה. כד נפיק בר נש - הוא אוזיף ליה ונטיר ליה! כד עייל לביתיה - הוא אכריז קמיה "אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא!". וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה. ולא די ליה לבר נש דאתנטר בביתיה - אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק! דכתיב יהו"ה ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי!
תא חזי האי רוחא בישא דשארי בין תרעוי.
רעיא מהימנא
(הדף מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)