ועל דא ה"א בתראה נטלא תפלין דהיא שמאלא. ומאן אינון? אלין ארבעה דאינון חד גופא, ועל דא כלילן בחד. ומאן אינון? תפארת נצח הוד יסוד. והיא ה"א דידכה. וכלהו אחידא בה בגין לאתברכא מנייהו, וכלילא מכלהו.
א"ר חייא, אי הכי הא כתיב וראית את אחורי (שמות לג כג) , ותנינן דא קשר של תפלין?!
אמר ליה, הא אוקמוה ושפיר הוא! וכלא ברירא דמלה!
ועל דא - מהאי תלייא רצועה חד לתתא - דהא מנה תליין תתאי ואתזנו מנה. ועל דא איתקרי אות כמה דאת אמר זאת אות הברית (בראשית ט יב) , וכתיב והיה לאות על ידכה בה', והא אוקמוה:
שמע ישראל (דברים ו ד) . א"ר ייסא: ישראל סבא!
ר' יצחק אמר, ע' רברבא לאכללא שבעין שמהן, סהדותא דכלא.
שמע ישראל כמה דכתיב שמעו שמים (ישעיהו א ב) וכתיב האזינו השמים (דברים לב א) . אוף הכא שמע ישראל - וכלא חד מלה הוא.
יהו"ה - רישא דכלא בנהירו דעתיקא קדישא, והאי הוא דאקרי 'אב'. אלהינו - עמיקתא דנחלין ומבועין דנפקין ונגדין לכלא. יהו"ה - גופא דאילנא, שלימו דשרשין. אחד - כנסת ישראל.
וכלא חד שלימותא, ואתקשר דא בדא, ולא אשתכח פרודא אלא כלא חד.
תני ר' יצחק, רתיכא קדישא עלאה - ארבעה בתי דתפילין דאנח ו' כמה דאתמר. רתיכא קדישא אחרא - ארבע אחרנין דכלילן בחד דאנח ה' בתראה, כמה דאוקמוה:
רעיא מהימנא
שמע ישראל יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד -- פקודא דא ליחדא שמיה דקב"ה בכל יומא. דהא כמה דמייחדי שמא דקב"ה לתתא - הכי אתייחד שמיה לעילא. אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא.
מאן דמייחד שמיה דקב"ה - ישוי לביה ורעותיה בההוא יחודא דקאמרן. ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא בההוא רעותא, למהוי כלהו אחד. כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד - הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד.
בשעתא דאתי בר נש לייחדא שמא דקב"ה - כל חילי שמיא כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנא ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא כלהו מתתקנן בתקוניהון כדקא יאות.
בהאי שעתא קיימא חד ממנא שמשא דקיימא תחות רמ"ח עלמין, וכלהו אקרון שייפין דגופא. ודא אקרי הלני"ו. קיימא מחכה לההוא יחודא. ודא איהו "מלקט שושנים" כמה דאת אמר וללקוט שושנים (שיר ו ב) דאינון שייפין דגופא. שייפין עלאין - לקיט לון שמא עלאה ברזא דיחודא דקא אתייחד ברזא דמ"ב שמהן, ולקיט כל אינון שושנים עלאין. ושמשא דא לקיט כל אינון תתאין, די כלהו ממנן בכללא דע"ב שמהן. ואתלקיטו כלהו בההוא יחודא. ואתעבידו כלהו - גופא חדא ברזא חדא. וההוא יחודא סלקא וקא מייחד כלא בתרין סטרין ביחודא חדא. בההיא שעתא מתלקטין שייפין כלהו ומתחברן בחבורא חדא למהוי כלהו ברזא דחד - עילא ותתא, ברזא דיהו"ה אחד ושמו אחד.
ועל דא מאריכין באחד בתרי אתוון - למלקט 'שושנים' לאתייחדא ברזא דאחד ביחודא שלים. כיון דאתייחדן שייפין כלהו ברזא חדא דיחודא חדא - כדין אתקרי כלא קרבן שלים. ועל רזא דא אעיל ליה קב"ה בגן עדן לאדם קדמאה כמה דכתיב לעבדה ולשמרה (בראשית ב טו) . ותנינן דאלין אינון קרבנין תרין - רזא דיהו"ה אחד ושמו אחד, דאינון קרבנין כתיב וללקוט שושנים - אלין שייפין דתרין סטרין דאינון חד.
שושנים -- רזא איהו. דכד מתחברן כל שייפין כחדא למהוי כלהו ביחודא חדא רזא דקרבן - כדין מתעטר קב"ה בעטרה ברישא דכתם פז, למהוי ביקרוי מתעטרא. ורזא דא הוי דכתיב ששנים - רזא דכל אינון שייפין דעילא ותתא, ורזא דההוא פז עטורא דמתעטרא וסלקא מבינייהו. וכלא איהו ביה. בהני שושנים אית בה 613 פקודין דאינון שייפין דתרין סטרין, רזא דיהו"ה אחד ושמו אחד,