כמה דאיהו להאי איש דלעילא! דכד בעי לאתבסמא יתיר - אתגלייא ביה חסד עלאה ואתבסם, ומבסם הוא לתתא. והאי 'איש' בכללא ד'אדם' הוא. וכד בעי קודשא בריך הוא לאגחא קרבא - בהאי 'איש' אגח בהו קרבא, דכתיב יהו"ה איש מלחמה (שמות טו ג) - בהאי איש ממש. ולא אגח בהו קרבא עד אעבר ליה שערא דרישא, בגין דישתלשלון משלשוליהון ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי. הדא הוא דכתיב בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה (ישעיה ז כ) .
תאנא: וכה תעשה להם לטהרם. מאי וכה? -- כגוונא דלעילא!
הזה עליהם מי חטאת - שיורי טלא דבדולחא. הכא מי חטאת - דאינון שיורי טלא, לזמנא דאתי כתיב - וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה) .
וכבסו בגדיהם - כגוונא דלעילא, דתקונוי דהאי איש אתסחן בחסד עלאה ואתדכי מכלא.
ותנינן: אמאי כתיב בתער ולא במספרים? אלא משום דיתעבר שערא בשרשוי, ויתעברון מניה דינין תתאין משלשוליהון. ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא - זמין קודשא בריך הוא שערא דא לאעברא ליה ולמגלשיה, בגין דלא יצמח וירבה דכתיב כי ימרט ראשו (ויקרא יג מ) .
אמר רבי יצחק: רב מכל ליואי קֹרַח הוא, דעבדיה קודשא בריך הוא לתתא כגוונא דלעילא. וקרייה קרח. אימתי? בשעתא דגליש בגיניה להאי איש דכתיב קֵרֵחַ הוּא. וכד חמא קֹרַח רישיה בלא שערא, וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין - אתזלזל בעיניה וקנא לאהרן. אמר ליה קודשא בריך הוא: "אנא עבדית לך כגוונא דלעילא! לא בעית לאעלאה בעלאין - חות לתתא והוי בתתאין!" דכתיב וַיֵּרְדוּ...חיים שאולה (במדבר טז לג) . מאי איהו שאול? גיהנם - דתמן צווחין חייבין ולית מאן דמרחמי עלייהו.
וזמינין אינון לאחייא ולאעלא כד יתער קודשא בריך הוא לעמיה ולאחייא להו, דכתיב יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל (ש"א ב ו) :
וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ [גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא] (ויקרא יג מא)
תאנא: אית פנים ואית פנים. ומאן פנים הללו? אלין אינון דאקרון פנים של זעם. וכל אלין דתליין מאינון פנים - חציפין כלהו! תקיפין כלהו! דלא מרחמי! וכד אתעבר שערא מסטרא דאינון פנים - מתעברן כלהו ואתברו.
דתניא: כל אינון דתליין משערא דרישא - אינון עלאין על אחרנין ולא חציפין כוותייהו. וכל אינון דתליין מסטרא דשערא דאינון פנים - כלהו חציפין ותקיפין, ובגין כך אנפוי מתלהטן כאשא משום ניצוצא דבוצינא דקרדינותא. ובהאי כתיב פְּנֵי יְהֹוָה חִלְּקָם (איכה ד טז) , פְּנֵי יְהֹוָה בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים לד יז) .
אמר רבי יצחק: מהו נגע לבן אדמדם (ויקרא יג מב) ? נגע ממש הוא אי חוורא אתחזי וסומקא לא אתעבר! משמע דכתיב לבן אדמדם.
אמר רבי יוסי: דחוורא לא אתחזי אלא בסומקא כגוונא חוורא וסומקא.
רבי יצחק אמר: אף על גב דחוורא אתחזי - אי סומקא לא אזיל - נגע הוא! דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א יח) . וכד אתחוור כלא - רחמי אשתכחו ודינין לא אשתכחו.
תאני רבי אבא - כתיב נגע...הוּא (ויקרא יג ג) וכתיב נֶגַע הִוא (ויקרא יג כב) . חד דכר וחד נוקבא! אלא כד נוקבא אסתאבת בגין חובי תתאי כתיב היא, וכד דכר לא אתדכי בגין חובי תתאי כתיב נגע...הוא. ואשתמודען מלין אלין לגבי כהנא - דינין דאתו מהאי, ודינין דאתו מהאי.
ואשתמודען קרבני דבעיין לקרבא דכתיב זכר תמים (ויקרא א ג) , וכתיב נקבה תמימה יביאנה (ויקרא ה לב) . דהא אשתמודעאן מלי מֵאָן אתו דינין ומֵאָן אינון חובי; דאתאחדן בהאי או בהאי. ועל דא כתיב זבחי אלהים רוח נשברה (תהלים נא יט) - לאפקא שאר קרבנין דלא כתיב רוח נשברה, דאינון שלמא לעלמא וחדווה דעלאין ותתאין:
רעיא מהימנא
(הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)