דסיני - אתעבר ההוא פגימו דסיהרא, וקיימא לאנהרא תדיר. כיון דחבו ישראל בעגלא - תבת סיהרא כמלקדמין לאתפגמא, ושלטא חויא בישא, ואחיד בה ומשיך לה לגביה ואתפגימת.
וכד ידע משה דחבו ישראל ואתעברו מנייהו אינון זיינין קדישין - ידע ודאי דהא חויא אחיד בה בסיהרא לאמשכא לה לגביה ואתפגימת. כדין אפיק ליה לבר. וכיון דקיימא לאתפגמא, אף על גב דיהושע קאים בעטרא דזיינין דילה, כיון דפגימו שריא בה ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם - לא יכיל בר נש לאתקיימא בר משה דהוה שליט בה, ומותיה הוה בסטר אחרא. ועל דא לא הוה רשו לקיימא ליהושע תדיר, ולא לאחרא. ועל דא אהל מועד קרי ליה, דהא שריא ביה זמן קציב לכל עלמא.
ועל דא רזא דמלה. אית ימינא לעילא ואית ימינא לתתא. אית שמאלא לעילא, ואית שמאלא לתתא. אית ימינא לעילא בקדושה עלאה, ואית ימינא לתתא דאיהו בסטרא אחרא. אית שמאלא לעילא בקדושה עלאה לאתערא רחימותא - לאתקשרא סיהרא באתר קדישא לעילא לאתנהרא. ואית שמאלא לתתא - דאפריש רחימותא דלעילא, ואפריש לה מלאנהרא בשמשא ולאתקרבא בהדיה. ודא הוא סטרא דחויא בישא, דכד שמאלא דא דלתתא אתערא, כדין משיך לה לסיהרא ואפריש לה מלעילא, ואתחשכת נהורהא, ואתדבקת בחויא. וכדין שאיבת מותא לתתא לכלא; דאתדבקת בחויא ואתרחקת מאילנא דחיי. ועל דא גרים מותא לכל עלמא.
ודא הוא כד אסתאב מקדשא. עד זמנא קציב דאתתקנת סיהרא ותבת לאנהרא. ודא הוא אהל מועד. ועל דא יהושע לא מית אלא בעיטא דנחש דא, דקריב ופגים משכנא כקדמיתא. ודא הוא רזא דכתיב יהושע בן נון נער שמות לג יא. דאף על גב דאיהו נער לתתא לקבלא נהורא - לא ימיש מתוך האהל - כמה דאתפגים דא, הכי נמי אתפגים דא. אף על גב דזינא קדישא הוה ליה - כיון דאתפגים סיהרא - הכי הוא ודאי לא אשתזיב בלחודוי מניה, מההוא גוונא ממש, והא אתמר.
זכאין אינון צדיקיא דידעין רזין דאורייתא ומתדבקין בה באורייתא ומקיימין קרא דכתיב והגית בו יומם ולילה וגו' יהושע א ח! ובגינה יזכון לחיי עלמא דאתי דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך וגו' דברים ל כ.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן: