וידבר יהו"ה אל משה לאמר, כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו'. רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי הוו אזלי מטבריה לצפרי. עד דהוו אזלי, חמו ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, ורבי חייא עמיה. אמר רבי אבא, ודאי נשתתף בהדי שכינתא! אוריכו להו עד דמטו לגבייהו. כיון דמטו גבייהו, אמר רבי אלעזר ודאי כתיב עיני יהו"ה אל צדיקים ואזניו אל שועתם (תהלים לד טז) . האי קרא קשיא וכו'....
(זה המאמר תמצאנו בפרשת פקודי דף רכה סוע"א, עיין שם כי שם מקומו)
תא חזי הא אוקמוה, לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני. ואי תימא - ישראל היך אתמנון? אלא כופרא נטיל מנייהו והא אוקמוה. וחושבנא לא הוי עד דאתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכין להו לישראל, ולבתר מנין ההוא כופרא, ולבתר אהדרן ומברכין לון לישראל. אשתכחו ישראל מתברכאן בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהון מותנא.
מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שרייא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שריא עליה ויכיל לנזקא. בגין כך נטלין כופרא ופדיונא, לסלקא עליה מניינא, והא אוקמוה ואתמר:
רעיא מהימנא
פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש. רעיא מהימנא! מאן מחצית השקל? איהו כגון חצי ההין. ודא ו' - ממוצע בין שני ההי"ן. אבנא למשקל בה - דא י.
עשרים גרה השקל - דא יו"ד.
העשיר לא ירבה - דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י'. והכי אתמר בספר יצירה עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר.
והדל לא ימעיט - דא צדיק, לא ימעיט מעשר, כמה דאת אמר עשר ולא תשע.
ממחצית השקל דאיהו י'.
אמר ליה רעיא מהימנא: מלאך אנת בשמים! רחים אנת ממארך! לית תווהא בכל אינון מלין יקירין דיפקון מפומך. דהא מאן דאיהו מלכא או ברא דמלכא - לית תווהא דיפקון מרגלאין בפתוריה, מליין סגולות, מליין נהורין. לבר נש אחרא איהו תווהא.
אמר ליה: בריך אנת רעיא מהימנא! מתמן ואילך אימא אנת, דעלאין ותתאין נחתו למשמע מינך.
אמר ליה: אשלים מלולך!
אמר ליה: לא אית כען למימר יתיר. אימא אנת עד זמנא אחרא.
פתח רעיא מהימנא, פקודא בתר דא לקדש את החדש. בגין דסיהרא קדישא איהי כלה, דמתקדשת