אהנוטל שכר לראות הבכור אין שוחטין אותו על פיו אא"כ הוא מומח' ואדם מוחזק וידוע לכל בכשר והוא שיהיה שכר בטלתו ניכרת ואם הוא פועל ומתבטל ממלאכתו כדי לראותו נותן לו שכרו כפועל שיש לו מלאכה כזו שבטל ממנה וכמה הוא רוצה ליקח כדי לישב בטל כך יתן לו וצריך שיתנו לו שכרו בין אם יהיה לו המום קבוע ויתירנו בין אם לא יהיה קבוע והרמב"ם כתב ולא יתנו לו שכר על בהמה זו אלא פעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה כדי שלא יבא לידי חשד אין החכם רואה בכור לעצמו אפי' הוא חכם ומומחה אין רואין מומין ביו"ט אבל אם ראהו מערב יו"ט יכול לחקור עליו ביו"ט היאך נפל בו המום:
סימן שיב
ארבעה טורים · טור יורה דעה · 1 סעיפים
כל פרקי טור יורה דעה (404)
הקדמה – סימן מט · סימן נ–צט · סימן ק–קמט · סימן קנ–קצט · סימן ר–רמט · סימן רנ–רצט · סימן ש–שמט · סימן שנ–שצט · סימן ת–תג
- סימן ש
- סימן שא
- סימן שב
- סימן שג
- סימן שד
- סימן שה
- סימן שו
- סימן שז
- סימן שח
- סימן שט
- סימן שי
- סימן שיא
- סימן שיב
- סימן שיג
- סימן שיד
- סימן שטו
- סימן שטז
- סימן שיז
- סימן שיח
- סימן שיט
- סימן שכ
- סימן שכא
- סימן שכב
- סימן שכג
- סימן שכד
- סימן שכה
- סימן שכו
- סימן שכז
- סימן שכח
- סימן שכט
- סימן של
- סימן שלא
- סימן שלב
- סימן שלג
- סימן שלד
- סימן שלה
- סימן שלו
- סימן שלז
- סימן שלח
- סימן שלט
- סימן שמ
- סימן שמא
- סימן שמב
- סימן שמג
- סימן שמד
- סימן שמה
- סימן שמו
- סימן שמז
- סימן שמח
- סימן שמט