סימן קמג

אכשם שאסור ליהנות מאליל כך אסור לההנותם לפיכך מי שביתו סמוך לאליל ונפל אסור לבנותו שמהנה לה לבנות לה כותל כיצד יעשה כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה היה בנין הכותל והמקום שהוא בנוי עליו משותף בינו ובין אליל חצי מקום הכותל שהוא שלו עולה לו להרחקת ד' אמות וחלקו מן העצים והאבנים אם מכירן מותרין ואם לאו הכל אסור ובאותם ד' אמות שהרחיק יעשה בהם דברים שלא תהנה מהם האליל ואם אינו רשאי ימלאנה קוצים. אסור לבנות הכיפה שמעמידין בה אליל עבר ובנה שכרו מותר וכתב הרמב"ם אבל בונה הוא לכתחלה הטרקלין או החצר שיש בה אותה כיפה וכ"כ רש"י שהוא מותר כיון שהוא תשמיש תשמישי אליל ור"י פירש דאפי' תשמיש תשמישי נמי אסור היה לאליל גינה או מרחץ והטובה היוצאה מהם היא לכומרים מותר ליהנות מהם שלא בטובה ואסור ליהנות מהם בטובה ואפילו יש לאחרים חלק בטובה עם הכומרים ואם אין הטובה היוצאה מהם לכומרים אלא לעובדיה מותר ליהנות מהם אפילו בטובה אפילו הגנה והמרחץ לאליל לבד והרמב"ם כתב כשיש לאחרים חלק בטובה מותר אפי' הטובה היא לכומרים ופרש"י בטובה שמעלה להם שכר אז הוא אסור שלא בטובה בחנם אז הוא מותר ולפי זה אסור לטחון ולאפות בריחיים ובתנור של אליל ור"ת פי' כטובה שמחזיק להם טובה אסור אבל כשאינו מחזיק להם טובה מותר אע"פ שנותן להם שכר ועוד פי' ר"ת ואפי' לרש"י אם אין הריחים והתנור עומדים בחצר אליל עצמה מותר ולא דמי ליריד של עכו"ם שאסור ליתן מכס לאליל דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך אליל נוייה ותקרובתה אבל כשאינה אלא לחק הכומרים והנאתם ואין עושין ממנו צורכי אליל מותר והר"י כתב לאו דוקא בגינה העומדת לפניה כדברי ר"ת אלא אפי' רחוק לה כיון שהגינה נתונה לאליל ונותנין פירותיה לשכר המתעסקים בצרכה דהיינו הכומרים אסור ליהנות ממנה בשכר אבל גנות שקנו הכומרים מאיליהן לא מצינו איסור ליהנות מהם ע"כ וא"א הרא"ש ז"ל כתב כר"ת חלילין של אליל אסור לספוד בהן חנויות של אליל אסור לשכור מהם ואם מעלה שכר למדינה מותר לשכור מהם פי' שמעלה השכר למדינה ובני המדינה מספיקים צרכי אליל כיון שאין השכר מיוחד לכו"ם וגבאין של אליל אסור ליתן להם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"פ שגובין לאליל מותר ליתן להם פירוש שבני המדינה לוקחין לעצמן מה שגובין ומספיקין צרכי האליל מותר כיון שאם ירצו יקחו לעצמן כל מה שגבו ומה שנותנין לאליל כאילו נתנו מכיסן: