סימן קב

אמי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה ועליו ב"ח אם זמנו של אחד מהם קודם ולא הניח אלא קרקע כדי לפרוע לאחד מהם מי שזמנו קודם יגבה והאחר ידחה בין אלמנה בין ב"ח ואפי' תפש המאוחר מוציאין מידו לא הניח אלא מטלטלים שאין בהם דין קדימה וכגון דלא אקנו ליה מטלטלי אגב מקרקעי ינתנו לב"ח אפי' הוא מאוחר ותדחה האשה ומיהו אם תפשה אפילו שלא בב"ד אין מוציאין מידה ואם זמן שניהם שוין או שנשא ולוה ואח"כ קנה או שלוה ונשא ואח"כ קנה שחל שיעבודם כאחד משעה שקנה בין אם הניח מקרקעי או מטלטלי ינתנו לב"ח ותדחה האשה ואם קדמה האשה ותפשה קרקע אם קדמה וגבתה בב"ד כגון שהגבוה בית דין קודם שידעו שהיה שם ב"ח אין מוציאין מידה אבל אם גבתה מעצמה אפי' ע"י שומא דליכא למימר מאן שם לך מפקינן מינה ואם קדמה ותפשה מטלטלין אפילו שלא בב"ד לא מפקינן מינה ואם יש שם כדי לפרוע לשניהם בקרקע ובמעות אם זמנן שוין נותנין לב"ח מעות ולאשה קרקע ואם קדמה לגבות מעות כתב א"א הרא"ש ז"ל שמוציאין מידה ונותנין לבעל חוב ולכאורה יראה שלא אמרו כן אלא מפני תקנת ב"ח אבל אם חפץ יותר בקרקע וליתן לאשה מעות שומעין לו והרמ"ה כתב דאין שומעין לו ואם אין זמנן שוה המוקדם נותנין לו מעות ואם קדם המאוחר ותפש המעות לפי דברי א"א הרא"ש ז"ל שכתב שמוציאין מידה אם קדמה ותפשה מעות כשזמנן שוה יראה דה"ה נמי שמוציאין המעות מיד המאוחר אם קדם ותפשם כתב הרמב"ם היו כתובים בכתוכה נכסי צאן ברזל וטענה שאבדו או שלקחן הבעל הרי היא בנכסי צאן ברזל בשאר בעלי חובות ונשבעת שלא לקחה אותם ולא נתנם ולא מחלם וחולקת עם בעלי חובות ורש"י לא פי' כן אלא דין נכסי צאן ברזל כדין שאר הכתובה הערב לאשה בכתובתה אינו מתחייב אפי' בקנין אפי' אם יש נכסים לבעל אבל הערב לכלתו בשביל כתובתה מתחייב בקנין אפילו אם אין נכסים לבנו בד"א בערב דעלמא אבל בקבלן שאמר לה הנשאי לזה ואני קבלן או אני אתן לך משתעבד ולכאורה נראה דוקא בקנין אבל הרמב"ם כתב אפילו בלא קנין והכי מסתבר דהוי כמו ערב בשעת מתן מעות דלא בעי קנין והראב"ד כתב דאפי' ערב גרידא מתחייב בקנין ולפי זה ערב לכלתו מתחייב אפי' בלא קנין והכי מסתבר הערב לאשה בכתובתה וגירשה בעלה ואין לו נכסים לבעלה לפורעה ותובעת כתובתה מן הערב לא יתן לה אא"כ ידירנה בעלה הנאה על דעת רבים שאין לה התרה שלא יחזירנה שלא יעשו קנוניא עליו שיגרשנה כדי שתגבה כתובתה מהערב ויחזירנה אח"כ ואפי' לא הדירה בשעת הגירושין ידירנה אח"כ כשתתבענו הכתובה ואסור לאדם שישיאנו עצה שיגרשנה כדי שתגבה הכתובה מהערב דשמא לא ידירנה הנאה מיהו אם האב ערב לכלתו כנגד בנו והבן ת"ח והשעה דחוקה לו ואין האב מהנהו מנכסיו מותר להשיאו עצה לגרש כדי לגבות הכתובה מהאב וכן אם הקדיש כל נכסיו ומגרשה לא תגבה מן ההקדש אא"כ ידירנה אבל מן הלקוחות גובה אפילו בלא הדירה ואם ירצה להחזירה אח"כ יחזירנה שכיון שידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אשה אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו ממנו: