אכתב הרמב"ם ז"ל כל שליח שאירע לו אונס והפסיד נשבע על טענתו ונפטר ואם האונס במקום שאפשר להביא עדים או דבר שגלוי שהרי ימצא ראיה צריך להביא ראיה ואם לאו אינו נאמן ומשלם כההוא דיהיב זוזי לחבריה למיקני ארבע מאה דני דחמרא ואמר לו קניתים לך ואחמיצו דאסקינן שזהו דבר שיש לו קול פלוני החמיצו לו ד' מאה דני דחמרא ואינו נאמן אלא בראיה וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו:
בוהרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין אבל בעלמא כגון בטענת פרעון והשבה וכיוצא בו דעבידי אינשי למפרע בצינעא אפילו יש רואה מפטר בשבועה וההיא עובדא דארבע מאה דני דחמרא פירש שפקדון היה שאמר לו לקנות ממעות שהפקיד אצלו לבסוף אמר ליה שקנאם והיו פקדון בידו והחמיצו: