אמִי שֶׁנָּדַר, אוֹ נִשְׁבַּע, לִשָּׂא אִשָּׁה אוֹ לִקְנוֹת בַּיִת וְכַיּוֹצֵא בוֹ, וְלֹא קָבַע זְמַן, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִשָּׂא אוֹ לִקְנוֹת, עַד שֶׁיִּמְצָא הָרָאוּי לוֹ.
בהַנִּשְׁבַּע לִשְׂכֹּר מְלַמֵּד לִבְנוֹ עַד עֲשָׂרָה לִטְרִין, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂכֹּר מְלַמֵּד הָגוּן הוּא פָּטוּר; וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִשְׁלַח הַמְלַמֵּד הָרִאשׁוֹן, עַד שֶׁיָּבֹא הַשֵּׁנִי. כִּי צָרִיךְ לִשְׂכֹּר הַמְלַמֵּד הָרִאשׁוֹן הֶהָגוּן לוֹ, אִם לֹא שֶׁבָּא לוֹ מְלַמֵּד אַחֵר (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א).
גמִי שֶׁאָסַר דָּבָר אֶחָד עָלָיו בְּלֹא זְמַן, אָסוּר בּוֹ לְעוֹלָם.