אמְסִירִים זְבוּבִים הַנִּתְלִים בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה.
באֵין מְגָרְדִין בְּהֵמָה בְּמִגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר.
גאֵין מְיַלְּדִין בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין אוֹתָהּ, שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחוֹטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.
דבְּהֵמָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ, מֻתָּר לְזַלֵּף (פי' לִשְׁפֹּךְ) מֵי שִׁלְיָתָהּ עָלָיו וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו; אֲבָל הַטְּמֵאָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רמ"ו (ס"ג בְּהַגָּה) אִם אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּיוֹם טוֹב.