חלק ב' · פרק ח

אמן הדעות הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים, שלתנועת הגלגלים קולות נוראים ועצומים מאוד, והיתה ראיתם על זה – אמרם שהגרמים הקטנים אשר אתנו כשיתנועעו תנועה ממהרת ישמע להם קיעקוע עצום וצליל מרעיד – כל שכן גרמי השמש והירח והכוכבים לפי מה שהם מן הגודל והמהירות. וסיעת פיתגורס כולה תאמין שיש להם קולות ערבים נערכים עם גדלם כערך נגוני המוסיקה; ויש להם מתת עילות להיותנו בלתי שומעים הקולות ההם הנוראים העצומים. וזה הדעת מפורסם באומתנו גם כן. הלא תראה ה׳חכמים׳ יתארו גודל קול השמש בעת מרוצתה בכל יום בגלגל; וכן ראוי לכולם. אמנם אריסטו ימאן זה ויבאר שאין קול להם; ואתה תמצא זה בספרו בשמים – ומשם תבין זה. ולא תרחיק היות דעת אריסטו חולק על דעת ה׳חכמים ז״ל׳ בזה, כי זה הדעת – רצוני לומר: היות להם קולות – אמנם הוא נמשך אחר האמנת ׳גלגל קבוע ומזלות חוזרים׳; וכבר ידעת, הכרעתם דעת ׳חכמי אומות העולם׳ על דעתם בעניני התכונה האלו; והוא – אמרם בפרוש ״ונצחו חכמי אומות העולם״. וזה אמת – כי הענינים העיוניים אמנם דיבר בהם כל מי שדיבר כפי מה שהביא אליו העיון, ולזה יאמן מה שהתאמת מופתו.