אוהלוחות – מעשה אלהים המה – רוצה: שמציאותם טבעית, לא מלאכותית. כי כל הדברים הטבעיים יקראו ׳מעשה יי׳: ״המה ראו מעשי יי״; וכאשר זכר הדברים הטבעיים כולם, מצמח ובעל חיים ורוחות ומטר וכיוצא בהם, אמר: ״מה רבו מעשיך יי״; ויותר מופלג מזה אמרו: ״ארזי לבנון אשר נטע״ – בעבור היות מציאותם טבעית, לא מלאכותית, אמר שהאלוה נטעם.
בוכן אמרו: ״מכתב אלהים״, כבר באר יחס המכתב ההוא לאלוה, איך הוא, באמרו: ״כתובים באצבע אלהים״. ואמנם, אמרו: ׳באצבע אלהים׳ הוא כמו שאמר על השמים: ״מעשה אצבעותיך״ – אשר התבאר שהם נעשו ב׳אמירה׳: ״בדבר יי שמים נעשו״; הנה כבר התבאר לך, כי הכתוב ישאיל למציאות הדבר לשון ׳אמירה׳ ו׳דיבור׳, ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמר עליו ש׳נעשה בדיבור׳ – נאמר עליו: ׳מעשה אצבע׳. כן אמרו: ׳כתובים באצבע אלהים׳ דומה לאמרו: ׳בדבר אלהים׳, ואילו אמר: ׳בדבר אלהים׳ היה דומה לאמרו: ׳כתובים בחפץ אלהים׳ – כלומר: ברצונו וחפצו.
גאמנם אנקלוס נטה בזה הענין אל פרוש זר ואמר: ׳כתיבין באצבעא דיי׳ – שהוא שם ׳אצבע׳ דבר אחד מצטרף לאלוה, ופרש ׳אצבע יי׳ כמו ׳הר יי׳ ו׳מטה יי׳ – רוצה בזה: שהוא כלי נברא חקק הלוחות ברצון האלוה. ואינו יודע מה הביאו לזה; והיה יותר קרוב מזה ׳כתיבין במימרא דיי׳ כמו שאמר ״בדבר יי שמים נעשו״ – התראה מציאות הכתב בלוחות יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלגלים? – כמו שזה ברצון ראשון, לא בכלי עשאם, כך יהיה זה הכתב הכתוב – ברצון ראשון, לא בכלי. וכבר ידעת, דבר ה׳משנה׳ ב״עשרה דברים נבראו בין השמשות״ ומכללם – ׳הכתב והמכתב׳ – מורה על היות הענין המוסכם עליו אצל המון העם ש׳המכתב הלוחות׳ כשאר ׳מעשה בראשית׳ כולו כמו שבארנו בפרוש ה׳משנה׳.