אא) [סעיף א'] שיעור הדס וערבה ג"ט. ואם העלין שלהם יוצאין למעלה מן העץ צריך שיהיה בעצם העץ שיעור זה. חי' הריטב"א. מ"ב או' א':
בב) שם. ושדרו של לולב ד"ט. לבד מעלין העולין למעלה מהשדרה. טור וב"י. לבוש. לב"ש. מאמ"ר או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל קמ"ט או' ט"ז. מ"ב או' ב':
גג) שם. באמה בת ה' טפחים עשה אותה ששה וכו' פי' דטפחים אלו שאמרנו ג' להדס וערבה וד' ללולב אינם טפחים גמורים של ד' גודלים אלא אמה בת ה' טפחים שהם עשרים גודלים צריך לחלקה לששה ונמצא שאין לכל טפח רק ג' גודלים ושליש ומאלו הטפחים קטנים הוא שאמרו ג' להדס וכו' וטעם הי"א הוא משום דס"ל דטפח היתר של לולב הוא טפח שלם של ד' גודלים. והי"א בתרא סברי דכל טפחים אלו שלמים הם. מאמ"ר או' ב':
דד) שם. שהם עשר גודלים. הא ודאי רוחב גודל של אדם בנוני ולא לפי הלוקח אותו לולב. רו"ח. וצריך לשער במקום רוחב הגודל ולא מראשו שהוא קצר כמ"ש לעיל סימן י"א אות י"ד וגם יהיה הגודל בשעת מדידה עומד כברייתו ואין לדחוק אותו מפני שהוא מתרחב כמ"ש לעיל סימן ק"צ אות ט"ז יעו"ש:
הה) שם. ושיעור שדרו של לולב י"ג גודלים ושליש גודל. והר' יונה מנח ביה סימנא מי בעל דברים יג"ש שהלולב שאומרים בו דברים הרבה והיינו ברכת לולב והלל שיעורו יג"ש דהיינו י"ג גודלים ושליש. ב"י:
וו) שם. י"ג גודלים ושליש. ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק וכן בדיעבד שכבר בירך על אגודה שאין בה רק כשיעור זה יצא וא"צ לחזור ולברך אלא יטול מינים כשרים בלא ברכה. ר"ז אות א' ופחות מזה פסיל אפי' בדיעבד כל שבעת הימים. מ"ב אות ח' ועיין לעיל סימן תרמ"ט אות צ"ח:
זז) שם הגה. וכן נוהגין לכתחלה. והב"ח כתב דלענין הלכה נקטינן לחומרא דבעינן ג"ט שלמים להדס שהם י"ב גודלין ובלולב ד"ט שלמים שהם ט"ז גודלין. שכנה"ג בהגב"י. בגדי ישע:
חח) לולב הקצר בשיעור מצומצם אינו יכול להאריכו ע"י חיבור בדבר אחר שלא יבואו לטעות בלולב שאין בו שיעור. תשד' ב"ד סי' תנ"ג. ובליקוטי עדות ביעקב סי' ק"ח מתיר כמו באזוב דתנן פ' י"ב דפרה דמספקו בחוט. פ"ת. פת"ע או' ו':
טט) [סעיף ב'] צריך שיצא שדרו של לולב למעלה מהם טפח. משמע מלשון צריך שהוא לעיכובא דאם לא היה יוצא טפח יתר עליהם לא יצא י"ח. ומיהו נראה דגם לדיעה זו אינו מעכב אלא אם שני המינים שוים ללולב או יתרים עליו אבל אם לא היה אלא מין א' גבוה והאחר למטה ממנו אינו מעכב אלא דא"צ לדקדק בזה לענין דינא דהעיקר הוא כסתם דיעה א' דאין להם שיעור למעלה בכל ענין אפי' יהיו גבוהין שני המינין על הלולב אינו מעכב. מט"י. אמנם הער"ה כתב על דברי המט"י הנז' דליתא דמרן בב"י לא הביא חולק על הר"ן בזה יעו"ש גם הכלבו כ"כ בשם רי"ץ גיאת וכ"כ הריטב"א בחי' וכ"נ דעת הרמב"ם והמרדכי וכ"כ או"ח או' ה' שכ"פ הרמב"ם וריא"ג אלא שכתב וי"א דכל שיהא לו שיעור לא אכפת לן ביציאתו מן ההדס יעו"ש א"כ דעת רוב הפו' דלעולם צריך שיצא הלולב טפח ומוכח דאפי' מן א' גבוה מעכב ומרן כתב דין זה בשם יחיד משום דבב"י לא הביא אלא דברי הר"ן יעו"ש. וכ"כ בית השואבה או' ד':