אא) [סעיף א'] והוא שתהיה עשויה לצל. דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. רש"י סוכה ח' ע"ב ויהא פי' דקרא לפ"ז חג הסוכות תעשם דקאי מלת תעשה אמלת סוכה כלימר תעשה לשם סכך בעלמא להגין תחת צלם אעפ"י שלא נעשית לשם חג. לבוש:
בב) שם. והוא שתהא עשויה לצל. ולא לצניעית בעלמא. רש"י. ונראה דמודה דאם עשאה לאוצר ודירה נמי פסולה כמ"ש הר"ן. ע"א סק"א. וכ"כ הט"ז סק"א. א"ר או' א' בגדי ישע. בית השואבה או' ג' מ"ב או' א' ור"ל דלא כב"ח שעשה מחלוקת ביניהם בין רש"י להר"ן וכע"ש מ"א שם.
גג) שם. והוא שתהיה עשויה לצל. ומיהו צריך שיחדש בה דבר וכמ"ש לקמן סי' תרל"ו יעו"ש. ודוקא בסוכה ישנה העשויה לצל דכשירה ד"ת אלא דרבנן החמירו לחדש בה דבר בחידוש כל שהוא דמינכר לשם חג סגי אבל בעשויה לצניעותא בעלמא או לדירה דפסולה ד"ת משום ולא מן העשוי לאוצר ולדירה אין חידוש כל שהוא מועיל להכשיר בכל שאר הסוכה וזה דבר ברור. ב"ח:
דד) שם. כגון סוכת עכו"ם וכו' פשוט דהאי כגון לאו אדסמיך ליה קאי שתהא עשויה לצל כגון וכו' ולומר דזאת נעשית ודאי לצל דליתא אלא אעיקרא דדינא קאי שכתב דאעפ"י שאין הסוכה עשויה לשם מצוה כשירה בתנאי שתהא עשויה לצל וקאמר ע"ז כגון סוכת גנב"ך ורקב"ש וכו' דאעפ"י שלא נעשו לשם מצות סוכה כשירות בתנאי הנז' וכן מבואר מדברי הגמ' והפו' מאמ"ר או' א':
הה) שם. כגון סוכת עכו"ם וכו' בגמ' אמרינן דגריעותא דגנב"ך אע"ג דלאו בני חיובא נינהו אפי' הכי כיון שנעשו לצל כשירות. וגריעיתא דרקב"ש אע"ג דלא קביעי במקים אחד. ומשמע לי דאפי' עשו הגוים ונשים וכותים הסיכה לרעות בהמתם או לשמור קציעות וכו' דהשתא תרתי גריעותא בהדדי נינהו אפ"ה כשירה והכי משמע בסוגיא. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' א' והוא פשוט וכדמוכח נמי מדברי הפו' דלא פסלו אלא סוכה הנעשית מאליה משום דלא נעשית לצל כלל וחוטט בגדיש משום תולמ"ה. בית השואבה אות ב':
וו) כיון דסוכה צריכה שתהיה עשייה לשם סכך לצל כמו סוכת גנב"ך ורקב"ש אם כן אם אדם מצא סוכה עשויה ואינו יודע אם נעשית לצל פסולה כי הוא ספיקא דאו' וספיקא דאו' לחומרא. מהר"מ גלאנטי בס' קרבן חגיגה דמ"א ע"א. בית השואבה או' ד':
זז) שם. כגון סוכת עכו"ם. שעשויה לדור בה בימות החמה. רש"י סוכה ח' ע"ב. משמע דדוקא העשויה לדור בה רק בימות החמה מקרי עשוים לצל אבל אם עשייה לכל השנה מיקרי עשויה לדירה ופסולה:
חח) שם. כגון סוכת עכו"ם וכו' פירוש דהסוכה היא של עכו"ם ועשויה כבר בכשרות אבל לכתחלה לא יסכך סוכתו ע"י נכרי ואשה וקטן פחות מי"ג וזהו דוקא בסכך ולא בדפנות. בכורי יעקב. והב"ד הרו"ח:
טט) שם. בהמה. וכגון שאותו מקום נקי ואין בו סרחון דאל"כ בלא"ה אין ראוי לסוכה.
יי) שם. רועים קייצים בורגנין. רועים שעשו סוכה בשדה לישב בתוכה מפני השרב ושומרים צאנם. קייצים שומרי קציעות (תאנים יבשין) השטוחים בשדה לייבש. בורגנין שומרי העיר וכולם ישראלים הם אבל סוכה זו לא לשם חג נעשית. רש"י שם:
יאיא) שם. לפיכף החוטט בגדיש וכו' לא בגדיש של תבואה בשבוליה מיירי דא"כ תיפוק ליה דפסול לסכך משום האוכל של שבולין דמקבל טומאה אלא מיירי בגדיש של קשין שלוקח ממנו האוכל. או י"ל דמיירי אפי' בגדיש של תבואה והקשין שבו מרובין על השבלים והידות. בית השואבה או' ו' ועיין לעיל סי' תרכ"ט או' ס"א:
יביב) שם. לפיכך אם עשה בתחלה כשנתן שם הגדיש חלל טפח וכו' והטעם לזה כיון שהניח חלל טפח במשך שיעור סוכה שם סכך עליו דכל טפח מקרי אהל כמבואר בתרל"א סעי' יו"ד משו"ה הוי כאן שם סכך עליו וכשחטט אח"כ אין זה עשיית הסכך אלא תיקון הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והו"ל כסוכה שאינה גבוה יו"ד וחקק בה להשלימה ליו"ד דכשר בסימן תרל"ג. לב"ש:
יגיג) שם. וחטט בה אח"כ וכו' בין שחקק מלמעלה למטה ומשייר ליה לחלל כמו שהוא בין שחקק למעלה דסכך דמעיקרא ליתיה בעולם משום דכל דבהדי סככה אפי' סמיך טובא סככה הוי אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי. ב"י בשם הר"ן. וכ"פ הלבוש. ב"ח. ט"ז סק"ג. נרא סק"ב. ברכ"י או' א' מאמ"ר אות ג' בית השואבה אות ז' מ"ב אות ח':
ידיד) שם. וחטט בה אח"כ וכו' לכאורה פשוט דזה א"צ לעשות לשם סוכה דשם סוכה חייל ע"י טפח שעשה בראשונה וכמ"ש הפו' דשם אהל חל על טפח אבל בהרי"ף איתא וחטט לשם סוכה. מ"ב בב"ה יעו"ש. ואפשר שטעמו של הרי"ף כיון שאותו חלל של טפח אינו ראוי לישיבה לפיכך צריך גם בחטט להיות לשם סוכה:
טוטו) שם. והשלימה לעשרה כשירה וכו' ואפי' לדעת המחמירין באין המטר יכול לירד מותר בזה דלא אסרו מדרבנן באין המטר יכול לירד אלא כשיש לו דמיון לבית משא"כ בגדיש דאין לו דמיון לבית כלל. ט"ז סק"ב. אבל הא"ר או' ב' כתב דמיירי שנטל מקצתו בענין שיהא הגשמים יורדים וכ"כ בית השואבה או' ח' ועיין לעיל סי' תרל"א או' יו"ד:
טזטז) שם. ואם חקק משני צדדים ד"א וכו' וכ"ה הגירסא בטור אבל בלבוש כתוב אם חקק ד"א מן הצדדין וכו' משמע באיזה צד שיהיה ואפי' מצד א':
יזטוב) שם הגה. ואין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות. דכיון דלא מתכשרה הסוכה אח"כ אלא ע"י עשיית הדפנות הו"ל הסכך כאלו עשוי מאליו כשנגמרו הדפנות ואין זה תעשה. לבוש. והט"ז סק"ד כתב הטעם דכתיב חג הסוכות תעשה והיינו הסכך בשעה שאתה עושה הסכך יהיה נעשה לשם צל דהיינו אהל וכל שאין מחיצות אלא גג לחוד אין קרוי אהל כדאיתא לענין שבת בסי' שט"ו ואם יעשה אח"כ המחיצות הוי משום ולא מן העשוי יעו"ש.
יחחי) שם בהגה. קודם שיעשה הדפנות. היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותר. ב"ח. וכ"ה דעת הברכ"י או' ב' והב"ד השע"ת. וכן הסכים בית השואבה או' י"א. אבל מדברי הלבוש שכתבנו באו' הקודם משמע דאפי' בדיעבד פסולה. וכ"כ בהדיא בסי' תרכ"ו סעי' ג' וכן הסכים הט"ז סק"ד. א"ר או' ד' וכתב וכ"ה בס' אמרכל. וכ"נ דעת י"א בהגה"ט. וכן הסכים בס' בגדי ישע כדברי הט"ז. ואם עשה הדפנות ואח"כ הסכך ואח"כ נפל הדופן נראה דלכ"ע מותר לעשות הדופן אח"כ וא"צ להסיר הסכך כיון דמתחילה נעשה כהלכתו וכמ"ש לעיל סי' י"א סעי' יו"ד לגבי ציצית יעו"ש:
יטיט) שם בהגה. ואם עשה טפח סמוך לסכך מותר וכו' פי' שעשה תחלת מחיצה רוחב טפח באורך כל הסוכה ונתן עליו הסכך ואח"כ גמר המחיצות זה כשר דהוה כחוטט בגדיש ומוסיף על האהל שהיה מעיקרא. ט"ז סק"ה. דכל שיש מחיצה טפח מקרי אהל ושם סכך על הסכך. לב"ש: