אא) [סעיף א'] המשתין בפני מטתו ערום. לא דוקא אלא אורחא דמלתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין. רש"י. ב"י. מ"א סק"א:
בב) שם בפני מטתו וכו' ומכ"ש במקומות אחרים כגון לפני שלחנו וכיוצא בו. מהרש"א. א"ר או' א':
גג) כתב התשב"ץ מי שמטיל מים בלילה צריך להרחיק ד"א משם וליטול ידיו ולחגור עצמו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה לברך אשר יצר עכ"ד. והביאו א"ר או' ד' וכתב דאם יש לו עביט של מי רגלים של מתכות או זכוכית ויטיל רביעית מים בכל פעם שישתין א"צ להרחיק:
דד) לא ילכו בלילה. דרך חצר הבית בלא נר שמא ח"ו יפיחו בו רוחות רעות ובכלל הזה שלא ילך בשדה יחידי בלילה. ליקוטי מהרי"ל. א"ר שם. ועיין לעיל סי' רט"ל או' טו"ב:
הה) שם מביא לידי עניות. דשרא דעניותא נביל שמיה ושרי במקום מיאוס. רש"י. ב"י. מ"א סק"ב. ומשמע מזה דאם משתין בכלי מנוקב נמי מביא לידי עניות כיון דשותת בארץ והוי מיאוס. ומשמע נמי דאם מטיל לתוכו תיכף רביעית מים לית לן בה כיון דנתבטל המיאוס:
וו) שם אבל לבראי לית לן בה. שהקלוח הולך וניתז למרחוק, רש"י, ב"י, משמע דבאשה אסור, מ"א סק"ג, א"ר או' ג':
זז) שם אבל במנא לית לן בה, ומ"מ ת"ח צריך שיכפה עליו כלי כמ"ש ססי' פ"ז דא"א לו בלא הרהור תורה, מ"א סק"ד, וה"ה דיכול ליתן לתוכו רביעית מים אם הוא כלי מתכות או זכוכית כדי לבטלו ויוכל ללמוד כנגדו כמ"ש לעיל או' ג' ונראה דת"ח לא דוקא אלא כל שהוא רגיל ללמוד צריך ליזהר בזה ובפרט לפי מ"ש לעיל סו' רל"ח דיש חיוב על כל אדם ללמוד בלילה וכמה טובות מגיע לו עי"ז ושכרו מרובה וכל המרבה בחסידות מאריך חיים: