אכריתות פרק ו - ה מִשְׁנָה. חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. מִי שֶׁבָּא (בידו) [עַל יָדוֹ] סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר.
בו מִשְׁנָה. הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם. יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁכִּבּוּד הָאָב עָדִיף עַל כִּבּוּד הָאֵם? תַּלְמוּד לוֹמֵר: (ויקרא י״ט:ג׳) "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: הָאָב קוֹדֵם לָאֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִים בִּכְבוֹד אָבִיו, וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב, הָרַב קוֹדֵם אֶת הָאָב, בְּכָל מָקוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּבִים בִּכְבוֹד רַבּוֹ.
גהַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כְּרִיתוּת