אבכורות פרק ד - [מִשְׁנָה]. הַנּוֹטֵל שָׂכָר לָדוּן, דִּינָיו בְּטֵלִים וְכוּ'. גְּמָרָא. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: דְּאָמַר קְרָא: (דברים ד׳:ה׳) "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם" וְגוֹ'. מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: "כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהַי", מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא מָצָא בְּחִנָּם, שֶׁיִּלְמַד בְּשָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: (משלי כ״ג:כ״ג) "אֱמֶת קְנֵה". (ואל תמכור") וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר: כְּשֵׁם שֶׁלְּמַדְתִּיהָ בְּשָׂכָר, כָּךְ אֲלַמְּדֶנָּה בְּשָׂכָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר".
בו תָּנוּ רַבָּנָן: הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת, אִם רְאִינוּהוּ שֶׁנּוֹהֵג בְּצִינְעָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדִין אוֹתוֹ, וְאִם לָאו, מְלַמְּדִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, וְהוּא לוֹמֵד כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ.
גז תָּנוּ רַבָּנָן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: חָבֵר וְנַעֲשָׂה גַּבַּאי, דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ, פֵּרַשׁ, אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ, חָזְרוּ לוֹמַר: פֵּרַשׁ הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם. רַב הוּנָא בַּר חִיָּא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ שַׁעְתָּא, הֲוָה קָא עַיִל גַּבֵּיהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּגֵי דְּרַבָּנָן, שָׁמַע דְּקָא אַתּוּ קָטַר לְהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת תַּכְתְּקֵי, לְסוֹף שָׁמְעוּ דְּנַעֲשָׂה גַּבַּאי. שָׁלְחוּ לֵיהּ: יָזִיל לֵיהּ לַחֲשִׁיבוּתֵיהּ, יָזִיל לֵיהּ לְקַדְמוּתֵיהּ. שָׁלַח לְהוּ: הַדְרֵי בֵּי. רַב יוֹסֵף לָא אָזַל. רַבָּה אָזַל. רַב יוֹסֵף אָמַר: תְּנִינָא: "פֵּרַשׁ אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ"! רַבָּה אָמַר: תְּנִינָא: "חָזְרוּ לוֹמַר פֵּרַשׁ, הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם"!