אבבא קמא פרק ג - ז תָּנוּ רַבָּנָן: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַצְנִיעִין קוֹצוֹתֵיהֶם וּזְכוּכִיּוֹתֵיהֶן בְּתוֹךְ שְׂדוֹתֵיהֶם, וּמַעֲמִיקִים לָהֶם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה. רַב שֵׁשֶׁת שָׁדִי לְהוּ בְּנוּרָא, רָבָא שָׁדִי לְהוּ בְּדִגְלָת. אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּבָעִי לְמִיהֲוֵי חֲסִידָא, לִיקַיֵּם מִילֵי דִּנְזִיקִין. רָבָא אָמַר: מִילֵי דְּאָבוֹת, וְאַמְרֵי לָהּ: מִילֵי דִּבְרָכוֹת.
בתָּא שְׁמַע: הַקַּדָּרִין וְהַזַּגָּגִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, נִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, וְהַשְּׁלִישִׁי (נתקל) בַּשֵּׁנִי, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי, וְהַשֵּׁנִי חַיָּב בְּנִזְקֵי שְׁלִישִׁי. וְאִם מֵחֲמַת הָרִאשׁוֹן נָפְלוּ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי כֻּלָּם. וְאִם הִזְהִירוּ זֶה אֶת זֶה, פְּטוּרִין.
גח וּמוֹדֶה אִיסִי (בן יהודה) בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת וְכוּ'. בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַאי 'בִּרְשׁוּת' אִיכָּא? כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת כַּלָּה מַלְכְּתָא. וְאַמְרֵי לָהּ: לִקְרַאת שַׁבָּת [כַּלָה] מַלְכְּתָא. רַבִּי יַנַּאי מִתְעַטֵּף [וְקָאִי], וְאָמַר: בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה.