אשֶׁלֹּא לְהַקְרִיב קָרְבַּן פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵהַקְרִיב שֵׂה הַפֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הֶתֵּר הַבָּמוֹת. וְעִנְיַן הַבָּמוֹת הוּא, שֶׁהָיָה כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרְצוֹנוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן בּוֹנֶה בִּנְיָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה וּמַקְרִיב שָׁם קָרְבְּנוֹתָיו לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קֹדֶם בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה, וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַהוּא שֶׁהָיָה מֻתָּר לָהֶם לַעֲשׂוֹת כֵּן, דַּוְקָא בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, אֲבָל קָרְבַּן הַפֶּסַח אֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם אֶלָּא בְּבָמַת רַבִּים, וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה הַמִּשְׁכָּן שָׁם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסוֹף פֶּרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת מְגִלָּה (ט, ב) אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה אֶלָּא פְּסָחִים.
במִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לִקְבֹּעַ בְּנַפְשֵׁנוּ גֹּדֶל עִנְיַן הַפֶּסַח וִיקָר הַמִּצְוָה מִן הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי בּוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וּבֶאֱמֶת כִּי כְּבוֹד הַמִּצְוָה וּפִרְסוּמָהּ יוֹתֵר כְּשֶׁיַּעֲשׂוּהָ בְּמָקוֹם מְסֻיָּם הַכֹּל יַחַד, וְלֹא כָּל יָחִיד וְיָחִיד בִּמְחוֹז חֶפְצוֹ.
גדִּינֵי הַמִּצְוָה. בִּמְגִלָּה פֶּרֶק רִאשׁוֹן (שם).
דוְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְמַן הַבַּיִת כִּי אָז נַקְרִיב קָרְבַּן הַפֶּסַח בִּזְכָרִים, וּנְקֵבוֹת, שֶׁאַף הֵן חַיָּבוֹת בְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת הַפֶּסַח בְּסֵדֶר בֹּא בְּסִימָן ה'. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאַף בַּזְּמַן הַזֶּה הָעוֹבֵר וְהִקְדִּישׁ שֶׂה לְפֶסַח וְהִקְרִיבוֹ בְּבָמַת יָחִיד עָבַר עַל לָאו זֶה וְחַיָּב מַלְקוּת.