אמִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה – מִצְוַת עֲשֵׂה לִלְמֹד חָכְמַת הַתּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, כְּלוֹמַר כֵּיצַד נַעֲשֶׂה הַמִּצְוֹת, וְנִשָּׁמֵר מִמָּה שֶׁמְּנָעָנוּ הָאֵל מִמֶּנּוּ, וְלָדַעַת גַּם כֵּן מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה עַל כִּוּוּן הָאֱמֶת, וְעַל כָּל זֶה נֶאֱמַר (דברים ו ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי שם) בָּנֶיךָ אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִים בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב ג) וַיֵּצְאוּ בְּנֵי הַנְּבִיאִים, וְשָׁם נֶאֱמַר וְשִׁנַּנְתָּם שֶׁיִּהְיוּ מְסֻדָּרִים בְּתוֹךְ פִּיךָ, כְּשֶׁאָדָם שׁוֹאַלְךָ דָּבָר אַל תְּהֵא מְגַמְגֵּם לוֹ, אֶלָּא תְּהֵא אוֹמֵר לוֹ מִיָּד. וְנִכְפְּלָה מִצְוָה זוֹ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה א) וּלְמַדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם (שם יא יט).
בשֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ יָדוּעַ, כִּי בַּלִּמּוּד, יֵדַע הָאָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוּלָתוֹ לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִין, וְנֶחְשָׁב כִּבְהֵמָה.
גמִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מב, א) מֵאֵימָתַי מַתְחִיל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה? מִשֶּׁיַּתְחִיל לְדַבֵּר מְלַמְּדוֹ, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה (דברים לג ד), וּפָסוּק רִאשׁוֹן מִקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ מְלַמְּדוֹ מְעַט מְעַט מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיְּהֵא בֶּן שֵׁשׁ אוֹ בֶּן שֶׁבַע שֶׁמּוֹלִיכוֹ אֵצֶל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְרָאוּי לְכָל בֶּן דַּעַת שֶׁיִּתֵּן לִבּוֹ שֶׁלֹּא לְהַכְבִּיד עַל הַיֶּלֶד בַּלִּמּוּד בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ הָאֵבָרִים וְרַךְ הַלֵּבָב, עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְחַזֵּק כֹּחַ לִבּוֹ וְתֹקֶף אֵיבָרָיו, וְעַצְמוֹתָיו יִמְלְאוּ מֹחַ, וְיוּכַל לִסְבֹּל יְגִיעַת הַלִּמּוּד, וְלֹא יִקְרֶנּוּ חֹלִי הַהִתְעַלְּפוּת בְּסִבַּת הַיְּגִיעָה הָרַבָּה עָלָיו, וְאוּלָם אַחַר הִתְחַזֵּק כֹּחוֹ וְיֵאוֹרוּ עֵינָיו לְהָבִין לְקוֹל מוֹרָיו, אָז רָאוּי וְכָשֵׁר הַדָּבָר, וּמְחֻיָּב לְהָבִיא צַוָּארוֹ בְּעֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא יְרַפּוּהוּ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְיַשְׁקוּהוּ תָּמִיד מִיֵּין רִקְחָהּ וְיַאֲכִילוּהוּ מִדִּבְשָׁהּ.
דוְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ל, א) עַד הֵיכָן חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כְּגוֹן זְבוּלוּן בֶּן דָּן, פֵּרוּשׁ אָדָם שֶׁהָיָה בְּדוֹרָם, שֶׁשְּׁמוֹ כֵּן שֶׁלִּמְּדוֹ אֲבִי אָבִיו מִקְרָא, וּמִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת, וְאַגָּדוֹת. וְהִקְשׁוּ עַל זֶה בַּגְּמָרָא מַה שֶׁהִקְשׁוּ, וְהָיָה הַתֵּרוּץ שֶׁהַחִיּוּב לְלַמְּדָם מִקְרָא, דְּהַיְנוּ, תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֲבִי אָבִיו שֶׁל זְבוּלוּן, וְאַף עַל פִּי שֶׁזְּבוּלוּן בֶּן דָּן לִמְּדוֹ אֲבִי אָבִיו יוֹתֵר, וּמִי שֶׁהוֹסִיף עַל חִיּוּב הַמִּצְוָה כַּאֲבִי אָבִיו שֶׁל זְבוּלוּן בֶּן דָּן תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה, וּמִי שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אוֹתוֹ אֲבוֹתָיו שֶׁהֵם חַיָּבִין בָּזֶה כְּגוֹן אָבִיו וַאֲבִי אָבִיו, חַיָּב לְלַמֵּד עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל וְיַכִּיר בַּדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר וּלְמַדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְאִם הָיוּ הָאָב וְהַבֵּן צְרִיכִין לִלְמֹד, וְאֵין בְּיָדוֹ שֶׁל אָב שֶׁיּוּכְלוּ שְׁנֵיהֶם לִלְמֹד תָּמִיד הוּא קוֹדֵם לִבְנוֹ, וְאִם בְּנוֹ נָבוֹן מִמֶּנּוּ וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ בְּנוֹ קוֹדְמוֹ. וְעַד אֵימָתַי חַיָּב כָּל אָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה? (רמב"ם תלמוד תורה א י) עַד יוֹם מוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְעוֹד הִפְלִיגוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר וּלְלַמֵּד בְּנֵי אָדָם חֵפֶץ וְאָמְרוּ (שבת פג ב), שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מִיתָה חַיָּב אָדָם לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה (יומא לה, ב) בֵּין עָנִי, בֵּין עָשִׁיר, בֵּין בָּרִיא, בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין נד א), שֶׁבְּעֵסֶק הַתּוֹרָה יִתְרַפְּאוּ כָּל הָאֵבָרִים. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים הַכֹּל חַיָּבִים לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א ח) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.
הוּתְחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אַחַר הַמָּוֶת הוּא, עַל שֶׁנִּתְבַּטֵּל מִן הַלִּמּוּד, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין מ, ב), מִדִּכְתִיב (משלי יז יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, כְּלוֹמַר מִי שֶׁפּוֹטֵר עַצְמוֹ מִן הַמַּיִם רֵאשִׁית קְטָטָה הוּא לְנַפְשׁוֹ אַחַר שֶׁיָּמוּת, וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וְנִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה לְמַיִם, לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת, אֶלָּא בְּאִישׁ דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, וְלֹא בִּגְבַהּ לֵב, כְּמוֹ שֶׁהַמַּיִם גַּם כֵּן אֵין עוֹמְדִין בְּהָרִים, אֶלָּא בַּעֲמָקִים (תענית ז א). וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין ל, א), שֶׁחַיָּב אָדָם לְחַלֵּק זְמַנּוֹ לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, שְׁלִישׁ בְּעֵסֶק תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּשְׁלִישׁ בְּעֵסֶק תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּלוֹמַר, לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לִהְיוֹת בָּקִי בְּגִרְסַת הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַבָּרָיְתוֹת, שֶׁתִּהְיֶינָה שְׁגוּרוֹת בְּפִיו, וּשְׁלִישׁ לְהָבִין הָעִנְיָנִים מִשֹּׁרֶשׁ, וְלֹא יָשִׁית כָּל לִבּוֹ בְּאַחַת מֵהֶן פֶּן יִשְׁכַּח הַשְּׁאָר, וּשְׁלָשְׁתָּן הֵן עִקַּר הַתּוֹרָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אוֹתָהּ זוּלָתָם.
ווְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ (ב"ב כא ב), שֶׁחַיָּב הַצִּבּוּר שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְהוֹשִׁיב מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת, וְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן תֵּחָרֵב, וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת מוֹשִׁיבִין אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (אבות פ"ב מ"ד), שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא יִפָּנֶה לְעוֹלָם, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה יֵּלֶד יוֹם. שֶׁעִסְקוֹ שֶׁל עוֹלָם מִתְחַדֵּשׁ יוֹם יוֹם, וּמַדִּיחַ אֶת הָאָדָם מִדָּבָר לְדָבָר וּמִטִּרְדָּה לְטִרְדָּה, וְנִמְצְאוּ כָּל יָמָיו יוֹצְאִין בְּבֶהָלָה, אִם לֹא יִתֵּן פְּנַאי עַל כָּל פָּנִים וְיִדְחַק עַצְמוֹ לְעִסְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכָל שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן וְחָפֵץ בִּבְרָכָה, מִן הַשָּׁמַיִם מְסַיְּעִין אוֹתוֹ וּמְקִלִּין מֵעָלָיו טִרְדוֹת הָעוֹלָם הַמַּבְהִילוֹת, וּמַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֻלָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת, וְשׁוֹכֵן בְּשִׂמְחָה כָּל יָמָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאַשְׁרֵי הַמְדַבֵּר לְאֹזֶן שׁוֹמַעַת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּקִדּוּשִׁין פֶּרֶק רִאשׁוֹן וּבִמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים בַּתַּלְמוּד [יו"ד סימן רמו].
זוְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא יט) בְּנֵיכֶם. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קדושין כט, ב) וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם. וְכֵן אִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת לְלַמֵּד אֶת בְּנָהּ, דְּכָל שֶׁאֵינוֹ בְּחִיּוּב לִלְמֹד אֵינוֹ בְּחִיּוּב לְלַמֵּד. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם רָאוּי לְכָל אִשָּׁה לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא יְהוּ בָּנֶיהָ עַמֵּי הָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְצֻוָּה מִדִּין הַתּוֹרָה, וְשָׂכָר טוֹב יֵשׁ לָהּ בַּעֲמָלָהּ (עפ"י סוטה כא א). וְגַם הָאִשָּׁה שֶׁלָּמְדָה תּוֹרָה שָׂכָר יֵשׁ לָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן צִוּוּ חֲכָמִים (סוטה כ א) שֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם לְבִתּוֹ תּוֹרָה, לְפִי שֶׁדַּעַת הַנָּשִׁים קַלָּה, וּמוֹצִיאִין דִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הֲבַאי בַּעֲנִיּוּת דַּעְתָּן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא לִמֵּד אֶת בְּנוֹ תּוֹרָה עַד שֶׁיֵּדַע לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְיָבִין פֵּרוּשׁ הַכְּתוּבִים כִּפְשָׁטָן בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ לִלְמֹד בְּשׁוּם צַד הוּא בִּכְלַל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד אִם לֹא יְקַיְּמֶנּוּ, כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת הִיא אֵם לְכֻלָּן.