אועשית ציץ זהב טהור: הנה בספרי הק' "אדרת אליהו" פרשתי בסיעתא דשמיא "ציץ" רמז לכללות נשמות ישראל שהיו באדם הראשון קודם החטא. כי אשר נסתלקו ועלו למעלה הם צ', ואשר נשארו בו הם עשרה שהוא מספר י', ואשר נפלו לקליפות הם תת"ק כמנין ץ' פשוטה דמנצפ"ך. הרי אותיות ציץ.
בוידוע דנשמות ישראל עלו במחשבה תחלה להברא קודם בריאת העולם, לכך מניח הציץ הרומז לנשמות ישראל על המצח כנגד מקום המחשבה. ולכן כתיב אות צד"י גדולה, רמז כי גאולה השלימה העתידה להיות לנשמות ישראל תהיה באות צד"י דמנצפ"ך שהיא גדולה. והיה הציץ מוקף מאזן לאזן רמז שתהיה הגאולה באות צד"י בזכות התורה שבעל פה שהיא תלויה באזן, וכמו שאמרו על פסוק (משלי כ, יב) "עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם". ומניחו על המצח כי תחת אותיות מצח יש אותיות קטן -- רמז בזכות הענוה תהיה הגאולה. ולכן כתיב "אל מול פני המצנפת יהיה" - כי למעלה מאותיות מצנפת שהם אותיות העומדים למולם יש אותיות עם שפל, וכמו שכתוב "כי את עם עני תושיע" (תהלים יח, כח); שבהיותם עם שפל יזכו לגאולה. ולכן מניחו תחת המצנפת, לרמוז טעם שני כמו שכתוב "ועינים רמות תשפיל" (שם), דאין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח, ולכך מניחו תחת המצנפת דהמצנפת מכפרת על הגאוה.
גוהטעם כי בענוה יהיה תקון שם י"ה שעולה כמנין גאוה, ולכך הגאה פוגם בשם י"ה. ולעתיד בשלימות העילוי, יתעלה השם ברוך הוא בסוד יהי"ה, כי אותיות ו"ה יתעלו להיות י"ה. ובזה פרשתי בסיעתא דשמיא "ביה שמו ועלזו לפניו" (תהלים סח, ה) -- כאשר ב' י"ה שמו, שיתעלה השם להיות ב' פעמים י"ה -- אז "עלזו לפניו" -- שתהיה אז שמחה שלימה שיתקיים הכתוב "אז ימלא שחוק פינו...אז יאמרו בגוים הגדיל ה'" (תהלים קכב, ב) -- 'הגדיל' דייקא שנעשה יהי"ה, בסוד הכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד" (זכריה יד, ט):
דולכן ברכת כהנים ט"ו תיבות כמנין י"ה. וצריך שיהיה הש"ץ מקרא אותם כמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק "אמור להם" (במדבר ו, כג) -- נמצא יש בה ב' פעמים -- יהיה[1], בסוד עלוי השם ברוך הוא, ולכך מעלתה נשגבה וגדולה מאד: