סימן שפה

אהמזיק לחבירו היזק שאינו ניכר וכו'. פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן בפ' הנזקין (גיטין דף נ"ג) ופסקו הפוסקים כר' יוחנן: המנסך יין חבירו לעכו"ם וכו'. איכא למידק דבי"ד סי' ד' כתב דנחלקו בזה הרמב"ם והרא"ש ובי"ד סי' קמ"ה פסק בסתם כהרא"ש דאפי' יש לו חלק בה אינו אוסר שודאי אינו מכוין אלא לצערו וכאן פסק בסתם כהרמב"ם ונראה ליישב דס"ל לרבינו אע"ג דלענין איסור הנאה אין לנו לאסרו בהנאה כיון דאיכא הרא"ש דפסק דאפי' אית ליה ביה שותפות אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ כיון דלאכילה מודה הרא"ש דאסורה וכדכתב הר"ן שכל שיש בו סרך לעכו"ם מיתסר באכילה וכמו שנתבאר בי"ד סי' ד' וסי' קמ"ה הילכך הכא בדין מזיק פסק דחייב לשלם כהרמב"ם ולא מצי למימר ליה קח לך ההין שלך שהוא מותר בהנאה ואשלים לך ההיזק מה שאסרתיו לך בשתייה אלא כיון דגרם לו בידים היזק דאסור לו ליהנות לדעת הרמב"ם חייב המזיק ליקח היין לרשותו ולשלם ואם רוצה המזיק ליהנות בו כדעת הרא"ש הרשות בידו אבל אינו יכול לכוף לניזק ליהנות בו כדעת הרא"ש כיון דאיכא הרמב"ם דאסרו בהנאה ושארי ליה מריה למהרו"ך דכתב לחלק בין בהמה ליין וחילוק זה לא שערו הראשונים: