אאין המקח נגמר בדברים וכו'. בפ' הזהב איפליגו רב ורבי יוחנן אם יש בדברים משום מחוסרי אמנה ונקטינן דאית בהו משום מחוסרי אמנה וכדלקמן בסימן ר"ד סי"א אבל לדברי הכל אין המקח נגמר בכך מיהו לקמן בסימן ר"א כתב דאפי' לא כתקיים המקח כראוי לפי קניינו אם יש מנהג בעיר דברשימה על החבית הוי קנין אין יכול לחזור בו וכן כל כיוצא בזה לפי מנהג המקום וע"ש:
בולאחר שנגמר כראוי אין שום א' מהם יכול לחזור בו וכו'. פי' אפילו החזיר לו השטר אין המקח נתבטל בכך אם לא חזר הקונה והקנה למקנה כראוי לו לפי קניינו וע"ל בסימן רמ"ג סעיף ט"ז בתשובת הרא"ש וכן אם אמר לשון מחילה אני מוחל לך המקח דלשון מחילה לא שייך לא בקרקע ולא בחפץ כדלעיל בס"ס ע"ג ולקמן תחלת סימן רמ"א: ואין המקח מתקיים וכו' אבל אם היה לו פקדון בידו וכולי לא קנה. תימה הלא בברייתא פ' הספינה (בבא בתרא דף פ"ה) תניא ברשות הלוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואין חולק עליה והביאו האלפסי והאשיר"י וכן כתב הרמב"ם פ"ד ממכירה וכן פסק רבינו בתחלת סי' ר' וכך מבואר עוד בסימן קצ"ז סעיף י' בדברי הרמ"ה והרב ב"י בספר ב"ה כתב דט"ס הוא וצ"ל במקומו אבל אם הו"ל פקדון ביד אחרים וכו' ומלבד דהלשון לא יהא כתיקונו לפי הגהה זו דהו"ל פקדון ביד אחרים מדבר במפקיד וכיון לקנות מדבר בקונה עוד דוחק גדול להגיה כל הספרים אבל האמת יורה דרכו דהך ברייתא דוקא קתני כיון שקיבל עליו מוכר דהיינו שנתרצה וא"ל כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך קנה מיד כמו שפי' רשב"ם להדיא וז"ש רבינו גם כאן דאין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקנה לו המקנה כל אחד כראוי ולכן אף בהיה לו פקדון צריך להקנות לו ולומר לו פקדון שלי שהפקדתי בידך יהא קנוי לך התם הוא דקנה אבל אם א"ל המפקיד לקונה כלום אלא הקונה הוא שא"ל למפקיד סכום כך וכך אתן לך בעד הפקדון שבידי וכיון לקנותו והמפקיד שתק לא אמרו שתיקה זו כהודאה דמיא ולא קנה הקונה אא"כ יקנה לו המקנה שיאמר לו חפץ זה שבידך קנוי לך בסכום כך וכך כנלפע"ד: