ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה - רבי חייא פתח ואמר, (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם, האי קרא אוקמוה, אבל וזרח השמש דא יעקב כד הוה בבאר שבע, ובא השמש כד אזל לחרן, דכתיב וילן שם כי בא השמש, ואל מקומו שואף
סתרי תורה
סתרי תורה: וזרח השמש ובא השמש -- מאי קא חמא שלמה מלכא דשירותא דספרא דחכמתא דיליה מהכא איהו, אלא אמר רבי אלעזר, שלמה מלכא האי ספרא אוקים ליה על שבע הבלים, ועלמא קאים עלייהו, ואינון עמודין וסמכין קיומא דעלמא. דבגין כך אקרון הבלים, (ס"א, בהאי הבל דנפיק מפומיה דבר נש, ואתקיים ביה, ואתערו חברייא, אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, דבר אחר, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, התורה דא יעקב, העבודה דא יצחק, גמילות חסדים דא אברהם, שלשה דברים אלין אינון סמכין עלאין, תלתא מן שבעה הבלים).
מה גופא לא אתקיים בלא הבל, אוף הכי עלמא לא אתקיים אלא על הבלים דאמר שלמה מלכא, ואינון שבע, דכתיב הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים, הכל הבל, הא שבע. ואי תימא, אי הכי דאינון מרגלאן טבאן דעלמא קיימא עלייהו, הא באתר אחרא כתיב הבלים בישין, ואינון סתירו דעלמא, כגון (קהלת ו ב) זה הבל וחלי רע הוא, (שם ד ד) זה הבל ורעות רוח, אלא ודאי (אלין) אף על גב דהני שבע הבלים דאינון קדישין קיומא דעלמא, אית לקבל הני, שבע הבלים דכל דינין דעלמא (מנייהו) נפקין, ומנייהו מתפשטין (הבלים אחרנין, וכלא קיומא דגלותא (ס"א, דעלמא), בגין דאית בהני שבע, הבל דכל דינין דעלמא נפקי