דוכתין עלאין מתתקנין לן ונהירין לן לעלמא דאתי!
פתח ואמר: שיר המעלות הבטחים ביהו"ה כהר ציון לא ימוט לעולם ישב (תהלים קכה א) -- האי קרא אוקמוה, אבל שיר המעלות - תושבחתא דקאמרי אינון דרגין קדישין עלאין מסטרא דגבורן עלאין, ואינון כגוונא דלואי לתתא, ואינון מעלות, דרגין על דרגין, ופלחין ברזא דחמשין שנין, והאי איהו שיר המעלות.
הבטחים ביהו"ה כהר ציון -- דא אינון צדיקייא דאינון מתרחצן ביה בעובדן דלהון, כמה דאת אמר וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח א) . ואי תימא הא צדיקייא לא מתרחצן בעובדיהון כלל, ותדיר דחלין, כאברהם דכתיב ביה ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה וגו' (בראשית יב יא) , כיצחק דכתיב ביה כי ירא לאמר אשתי (שם כו ז), כיעקב דכתיב ביה ויירא יעקב מאד ויצר לו (שם לב ח). ואי הני לא אתרחיצו בעובדיהון - כל שכן שאר צדיקי עלמא! ואת אמרת וצדיקים ככפיר יבטח?!
אלא ודאי ככפיר כתיב, דהא מכל אינון שמהן לא כתיב אלא 'כפיר', ולא כתיב לא 'אריה' ולא 'שחל' ולא 'שחץ', אלא כפיר דאיהו חלשא וזעירא מכלהו, ולא אתרחיץ בחיליה אף על גב דאיהו תקיף. כך צדיקייא לא אתרחיצו בעובדיהון השתא אלא ככפיר. אף על גב דידעין דתקיף חילא דעובדיהון - לא אתרחצן אלא ככפיר ולא יתיר.
ובגיני כך הבטחים ביהו"ה כהר ציון וגו' -- לא ככפיר ולא כאריה ולאו ככלהו שמהן, אלא כהר ציון, ואוקמוה, מה הר ציון איהו תקיף ולא ימוט תדיר - אוף הכי בההוא זמנא להוו כהר ציון, ולא כהשתא דלא אתרחיצו אלא ככפיר, דדחיל ולא אתרחיץ בחיליה.
ואתון בני קדישי עליונין - רחצנותא דלכון כהר ציון ודאי! זכאין אתון בעלמא דין ובעלמא דאתי!
אזלו. כד מטו למתא אתחשך ליליא, אמר רבי שמעון, כמה דיומא דא אנהיר לן בהאי ארחא, למזכי ביה בעלמא דאתי, אוף הכי האי ליליא ינהיר לן, למזכי לן לעלמא דאתי, ולאעטרא מלין דיממא בליליא דא קמי עתיק יומין, דהא כיומא דא שלים לא ישתכח בכל דרין אחרנין, זכאה חולקנא בעלמא דין ובעלמא דאתי. עאלו לביתיה דרבי שמעון, ורבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי עמהון, בתו עד דאתפלג ליליא, כיון דאתפלג ליליא, אמר רבי שמעון לחבריא, עידן איהו לאעטרא רתיכא קדישא לעילא באשתדלותא דילן. אמר ליה לרבי יוסי, אנת דלא אשתמעו מילך בהאי יומא ביננא, אנת הוי שירותא לאנהרא ליליא, דהא השתא עידן רעותא איהו לאנהרא עילא ותתא.
פתח רבי יוסי ואמר שיר השירים אשר לשלמה -- שירתא דא אתער לה שלמה מלכא כד אתבני בי מקדשא, ועלמין כלהו אשתלימו עילא ותתא בשלמותא חדא. ואף על גב דחברייא פליגן בהאי (נ"א מתי אתמר), אבל שירתא דא לא אתמר אלא בשלימו, כד סיהרא אתמליא בשלימו, ובי מקדשא אתבני כגוונא דלעילא, בשעתא דאתבני בי מקדשא לתתא, לא הוה חדוה קמיה קודשא בריך הוא מיומא דאתברי עלמא כההוא יומא.
משכן דעבד משה במדברא לנחתא שכינתא לארעא, בההוא יומא משכן אחרא אתקם עמיה לעילא, כמה דאוקמוה דכתיב הוקם המשכן (שמות מ יז) - המשכן, משכן אחרא דאתקם עמיה, ודא משכן דנער מטטרו"ן ולא יתיר.
בית ראשון כד אתבני, בית ראשון אחרא אתבני עמיה, ואתקיים בעלמין כלהו, ואנהיר (ד"א בעלמא ואנהיר) לכל עלמין, ואתבסם עלמא, ואתפתחו כל משקופי עלאין לאנהרא, ולא הוה חדוה בכל עלמין כההוא יומא, כדין פתחו עלאי ותתאי ואמרו שירתא, והיינו שיר השירים, שירתא דאינון מנגנין דמנגנן לקודשא בריך הוא.