דף רסה עמוד ב

בגין דהני תרין סטרין קיימי בההוא יומא, דא בסטרא דא ודא בסטרא דא, אי זכי ההוא בר נש ונצחין אינון זכיין, הא אכתוב ההוא בר נש לחיים, בגין דאחיד ביה האי סטרא קדישא דאקרי זכות, וחיים אחיד ביה ואמר דא דילי הוא, ודידי הוה, וכדין אכתוב ההוא בר נש לחיים, (ס"א ואכתוב דאיהו דיליה). ואי נצחן חובין, האי סטרא אחרא מסאבא דאקרי חובה ומות, אחיד ביה, אמר האי דידי הוא ודידי הוי, וכדין אכתוב דאיהו דיליה. ודא הוא דתנינן, דהא ביומא דא דראש השנה, אכתוב בר נש או לחיים או למיתה, אי אכתוב בסטרא דקדושה אכתוב לחיים, ואתקיים תמן ואתדבק ביה, ואי אכתוב בסטרא אחרא, אתקיים בסטרא דמסאבותא ודביק ביה, ודא הוא הן לחיים הן למות, ואתמשך בהאי סטרא או בהאי סטרא. כל זמנא דאיהו קיימא בסטרא דא דקדושה, כל קדושין וכל דכיין מתדבקין ביה, יקרא וקודשא בריך הוא יתיב וישמע ליה, עליה כתיב (תהלים צא טו) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי. וכל זמנא דאיהו קיימא בסטרא אחרא דמסאבא, כל מסאבו וכל חובה וכל בישין מתדבקן ביה, יקרא ולית מאן דישמע ליה, מרחקא איהו מקודשא בריך הוא, עליה כתיב (שם קיט קנה) רחוק מרשעים ישועה, וכתיב (ישעיה א טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע. היכלא דא איהו אתר דכל אינון דאקרון אלהים אחרים, בגין דאתגליין הכא. וכל אינון דמפתו להו לבני נשא בענוגין דהאי עלמא לאזנאה, לאתענגא בענוגי נאופין דעלמא, ומשכי להו בתר ענוגין ונאופין דהאי עלמא כדקאמרן. בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליט תקיפא, דאיהו על כלהו, ודא אקרי אוף הכי אל, כגוונא דאחרא דבסטר קדושה, האי איהו (דברים לב יב) אל נכר, ודא איהו דמפתי לבר נש דלעי באורייתא, או דקאים בבי מדרשא, האי רוחא תקיפא מפתי ליה, וחשיב כמה הרהורין, ואמר מה את קאים הכא, טב לך למהך בחבורת אינון דגאו על בני נשא, ואינון דאזלין בתר נשין שפיראן, ומתענגי בענוגי עלמא. כיון דבר נש אתפתי אבתריה, כדין כלהו שטיין ואזלי ואתמשכאן אבתריה, וכמה אינון אחרנין דקיימין תחותיה, וכלהו מסאבי ליה בהאי עלמא, ומסאבי ליה בההוא עלמא, ואינון אקרון צואה רותחת, דכתיב (ישעיה ל כב) צא תאמר לו, אינון דרגין דקיימין לסאבא תדיר, והא אתמר. באמצעיתא דהאי היכלא אית רוחא אחרא דאקרי נגע, ומהאי נפקא רוחא אחרא דאקרי נגע צרעת, ואיהו קיימא תדיר לסאבא לכל אינון מאריהון דלישנא בישא, יתיר על כל מה דמסאבין ליה. והאי נגע עלאה איהו ממנא על כל אינון פתורי דשבתא, דכד עייל שבתא ולא אתסדרו בענוגא דשבתא כדקא יאות, ואינון קא מבזי ענוגא דשבתא, האי נגע נטיל לאינון פתורי דלאו אינון בענוגי דשבתא כדקאמרן, וכד האי נטיל לאינון פתורי, כל אינון גרדיני נימוסין דקיימי ביה, כלהו פתחי ואמרי (תהלים קט יז) ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, וילבש קללה כמדו וגו', ינקש נושה לכל אשר לו וגו', אל יהי לו מושך חסד וגו'. והא אוקימנא, בההוא ליליא דשבתא כד פתורי אתייהיבו לההוא סטרא בישא, כדין אתתקף ההוא סטרא בישא מסאבא, וההוא בר נש אתמסר לההוא סטרא, ווי ליה דאתגרע מההוא סטרא קדישא סטרא דמהימנותא, ואתפקד בסטרא אחרא מסאבא, כגוונא דא בכל אינון סעודתי דיומין טבין. הכא בהאי היכלא