מכוון בסיומא דדינא קשיא, דאפיק בסטרוי בגליפוי טהירין בשייפוי. ובגין כך עשו זוהמא דאתהתיך מדהבא. ועל דא תנינן, דבעי בר נש לכוונא בההיא שעתא ברעותא דמאריה בגין דיפוק בנין קדישין לעלמא. ואי תימא יצחק לא אתכוון!? -- לאו הכי! אלא אתכוון בקדושה ואתכוון בסיומא דההוא אתר. ואשתכח - כד נפק ההיא טפה קדמאה - בההוא אתר ממש. ועל דא כתיב כלו כאדרת שער (בראשית כה כה) .
תא חזי, דוד בשפירו דסומקא נפק, ואתאחד בקדושה דמאריה. ועל דא כתיב והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי (ש"א טז יב) . אבל יעקב בוכרא הוה מניה דעשו - לאו מטפה! אלא דכוונא דרעותא באילנא עלאה רברבא ותקיף. ועשו בההוא אתר דסיומא דכלא. ובגין כך כתיב הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד (עובדיה א ב) .
רבי יהודה הוה מתני הכי: עשו נקרא 'ראשון' דכתיב ויצא הראשון אדמוני כלו (בראשית כה כה) , וקודשא בריך הוא אקרי 'ראשון' דכתיב אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מד ו) . וזמין לאתפרעא ראשון מראשון ולמבני ראשון, דכתיב כסא כבוד מרום מראשון (ירמיה יז יב) . ולזמנא דאתי כתיב ראשון לציון הנה הנם ולירושלם מבשר אתן (ישעיה מא כז) .
תאנא, זמינא ירושלם למהוי שורהא לעילא, ולאתקרבא עד כורסי יקרא דמלכא! הדא הוא דכתיב בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה (ירמיה ג יז) . כדין כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיה ל כו) . כדין ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד (זכריה יד ט) :
ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן
רעיא מהימנא
(אין רעיא מהימנא בפרשת מצורע)