אליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד זמן תפלת מנחה, כמו אבל שיושב על גבי קרקע כל ימי אבלות ויש להקל לישב על גבי קרקע מרוצפת ואין בזה משום חששת המקובלים שלא לישב על גבי קרקע משום רוח רעה. ומכל מקום היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד. [ילקוט יוסף מועדים הלכות תשעה באב].
ביש אומרים שאסור לילך יחף בתשעה באב, ובשאר ימי החול. ויש אומרים שבארץ ישראל מותר לילך יחף שעפרה קדוש. [שארית יוסף חלק א' עמוד כד].
גמותר לישב על גבי כרים וכסתות, או ספסל נמוך, שאין גבוהים טפח. ואם הוא זקן ותשוש כח אפשר להקל גם בספסל נמוך קצת שאין בגבהו שלשה טפחים. [ילקו"י מועדים עמו' תקפב].
דמצוה לקום מפני תלמיד חכם או זקן גם בתשעה באב, אף על פי שהכל אבלים ויושבים על גבי קרקע. [שו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן כז סק"ג].
האין מדליקין נרות בלילה כי אם נר אחד לומר לאורו איכה וקינות, ויאמרם בבכיה ובדמעות שליש ככל אשר יוכל שאת, עד יחונן ה' צבאות. וכיום שגם הקהל קוראים קינות יכולים להדליק כפי הצורך. [ילקוט יוסף מועדים הלכות תשעה באב].
ובשעת הקינות אסור לדבר ולצאת לחוץ, כדי שלא יפסיק ויסיח דעתו מן האבל. [ש"ע].
זנוהגים שלא לומר קדיש תתקבל בליל תשעה באב, שאינו דומה לאבל האומר תתקבל. אבל ביום נוהגים לאומרו בהרבה בתי כנסת. [שו"ת יביע אומר חלק ד' חיו"ד סימן לב סק"ו].
חנוהגים לברך בשחרית את כל ברכות השחר, כולל ברכת "שעשה לי כל צרכי". [ילקוט יוסף הלכות פסוקי דזמרה מהדורת תשס"ד עמוד טז. וזה דלא כמ"ש בתחלה בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן כה אות ט"ו. ובשו"ת יחוה דעת ח"ו עמו' קצה. ובילקוט יוסף ח"א מהדורת תשמ"ה, עמוד נא].
טיש נוהגים לומר שירת האזינו במקום שירת הים, וכבר נזכר מנהג זה בראשונים, אבל אנו נוהגים כהרמ"א לומר שירת הים. וכן הכהנים נושאים כפיהם בשחרית ובמנחה. ואומרים סדר קדושה כרגיל נקדישך ונעריצך וכו'. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקפד].
יקוראים בתורה שלושה אנשים בפרשת כי תוליד בנים, והשלישי הוא המפטיר. והמנהג להפטיר בתשעה באב גם בשחרית וגם במנחה. [הערות מרן אאמו"ר בספר נהר מצרים].
יאחולה שאוכל בתשעה באב, יש אומרים שעולה לספר תורה בשחרית, מפני שזו קריאה של חובת היום. ויש חולקים. [רעק"א. חת"ס. משנת יעבץ מועדים. ילקוט יוסף מועדים הלכות תשעה באב. חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד שמט].
יבהמחזיק לעלות לספר תורה מידי שנה בתשעה באב בשחרית, ולהפטיר בהפטרת תשעה באב, ואירעו אבל, והוא בתוך שבעה ימי אבלות, אין לו לעלות לספר תורה, כיון שהאבל אסור בדברי תורה, ואין קריאת ספר תורה של תשעה באב נחשבת בכלל דברים הרעים שהאבל מותר בהם. ובתפלת מנחה לכל הדעות אין האבל רשאי לעלות לתורה. [שו"ת יביע אומר חלק ז' חאו"ח סימן נ', הליכות עולם ח"ב עמוד קסא].
יגאין אומרים קדיש אחר קריאת התורה אלא לאחר סיום ההפטרה, אחר שחתם מגן דוד בסיום הברכות שלאחר ההפטרה. וכן מנהג ירושלים. וכן במנחה לא יאמר השלישי קדיש בין קריאת התורה להפטרה, אלא יאמר הקדיש אחר ברכות ההפטרה. ואחר כך יחזירו הספר תורה ויאמרו הפסוקים יהללו את שם ה' וכו', ואחר כך שוב יחזרו לומר קדיש לפני העמידה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד קיא].
ידאחר ההפטרה בשחרית אומרים אשרי ובא לציון, ומדלגין ואני זאת בריתי וכו' עד ואתה קדוש, ומסיימים התפלה עם הקדישים כנהוג, ואחר כך קוראים איכה וקינות. [ילקו"י מועדים עמוד תקפה].
טואם בסוף הקינה יש פסוקי נחמה צריך לדלגם, אך שליח צבור שאומרם אין גוערים בו. [שם].
טזאין אומרים וידוי ונפילת אפים בתשעה באב, כי תשעה באב נקרא מועד, שנאמר קרא עלי מועד.
יזאם יש מילה בתשעה באב, יש אומרים שנכון לאחרה עד אחר חצות, דקודם שש שעות עדיין שעת אבילות.
יחכשחל מילה בתשעה באב, יש לברך על הכוס ולהטעימו לתינוק הקרוב לחינוך כבן שש שנים, שמבין ויודע למי מברכים, ואין שום איסור בזה אפילו אם אינו צריך לשתות באותה שעה. אך אסור לעשות המציצה בתשעה באב וביום הכפורים ביין ושאר משקים, אלא מציצה בפה בלבד.
יטבמנחה יושבים על ספסלים כמו בשאר ימות השנה.
כהמנהג שהג' העולים שקראו בשחרית, הם העולים לקריאת התורה במנחה. [שם]
כאנוהגים שלא להכין צרכי סעודה למוצאי תשעה באב עד אחר חצות. [ש"ע].
כבהחוטא בעבירות החמורות שהתיקון שלהם הוא על ידי תעניות, ואם יתענה יבטל מלימודו עדיף יותר שלא יתענה, ויתחזק יותר בעסק התורה. [שו"ת יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן יד. וחלק ב' סימן כח אות י"ב].
כגממדת חסידות להתענות ביום שמת בו תלמיד חכם, כשאינו גורם לו לביטול תורה. וטוב יותר שיעשה תענית דיבור, ותענית שובבי"ם אם אין עשרה מתענים לכולי עלמא לא יקראו בויחל. ואם חל בשני וחמישי יקרא בשחרית בפרשת השבוע. ואם יש י' מתענים, במקום שנהגו לקרוא ויחל יש להם ע"מ לסמוך. [הערות מרן אאמו"ר בריש ספר נהר מצרים הנד"מ].
כדספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה חייבים להתענות, אולם אין זה מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ולמלמדי תינוקות, ולפועלים ולשכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם כהוגן, שיש בזה חשש גזל, שממעטים ממלאכת בעל הבית. ולפיכך יתנו פדיון התענית לצדקה, ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן, יתאספו כולם בבית הכנסת, וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית, שאין העיקר לסגף את עצמו בתעניות, אלא ברסן פיו ותאוותיו. [שו"ת יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן כח. וחלק א' חלק יורה דעה סימן יד].
כהצום עשרה בטבת שחל להיות בערב שבת, צריך להתענות ולהשלים הצום, עד צאת הכוכבים, כרבע שעה אחר השקיעה. ואף אם הקהל התפללו ערבית של ליל שבת מבעוד יום, יש להם להמתין מלקדש עד אחר צאת הכוכבים. [שו"ת יביע אומר ח"ד סימן לא. ויחוה דעת ח"א סימן פ].
כויום ט"ו באב הוא כיום טוב, ואין אומרים בו וידוי ונפילת אפים. וצריך להוסיף בעסק התורה בלילה, כי הלילות מאריכים והולכים, ובזכות התורה נזכה לגאולה שלמה אמן.