אנהגו להרבות בתחנונים בשני וחמישי, מפני שהם ימי רצון, ואומרים והוא רחום, ואומרים אותו בקול רם. ואם לא אמר מעומד, עובר על התקנה ופורץ גדר. ולכן מי שנאנס ולא הספיק לומר את כל נוסח והוא רחום, יזהר מאד להשלים הכל במשך היום, כדי שלא יהיה בכלל פורץ גדר [ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קלד הערה א עמוד תעב].
ביש נוהגים להתענות בשני וחמישי, אבל אם התענית תגרום לו למיעוט בעסק התורה והמצוות, עדיף שלא יתענה. [ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קלד הערה ב].
גמנהג ירושלים וארץ ישראל לומר בשני וחמישי "מה נאמר לפניך יושב מרום" אחר הוידוי, קודם אמירת "ויעבור" ו"שלש עשרה מדות" ו"נפילת אפים". ויש נוהגים לומר "מה נאמר" אחר נפילת אפים ואל מלך. ובכל מקום יעשו כמנהגם. ומנהגינו לאומרו רק בשני וחמישי. [ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קלד הערה ג, עמוד תעד].
דמי שמתפלל עם האשכנזים בימי שני וחמישי, והם אינם נוהגים לומר "אל מלך יושב על כסא רחמים", והוא רוצה לאומרו כמנהגינו, אינו צריך לסיים בכל פעם י"ג מדות (בטעמי המקרא), אלא יסיים במלים: "כמו שהודעת לענו מקדם וכן כתוב בתורתך", ולא יותר, ודי לו מה שאמר י"ג מדות בטעמי המקרא בסוף הוידוי. ומכל מקום לא ירבה לומר פעמים רבות ויעבור. [שארית יוסף חלק ג עמוד רכט. ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קלד הערה ד, עמוד תעה].
האם השליח צבור מאריך בניגון ב"אל מלך" מותר ליחיד לעיין בספר בהרהור, וכשיגיע ל"ויעבור" יאמר עמו את הי"ג מדות. ומכל מקום טוב יותר שלא להפסיק גם בכהאי גוונא, אלא יהרהר בדברי תורה במחשבה בלי עיון בספר. [שארית יוסף חלק ג עמוד רכח. ילקוט יוסף, תשס"ד, תפלה כרך ב, סימן קלד הערה ה, עמוד תעה].