אלא יזרוק אדם אבנים או דבר אחר לר"ה שלא יכשלו בהם רבים:
באין עושין חלל תחת ר"ה ולא בורות שיחין ומערות אפילו על כיפת אבנים חזקה מאד שמא תפחת:
גואין מוציאין זיזין בר"ה אא"כ הוא למעלה מגמל ורוכבו והרמב"ם זכרונו לברכה כתב והוא שלא יאפיל דרך הרבים:
דאבל במבוי יכול להוציאו מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה שאין לו בעלים:
הואם רצה כונס בתוך שלו ומוציא:
וכנס ולא הוציא יוציא כל זמן שירצה אבל אינו רשאי להחזיר הכותל למקומו.
זשדרך שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו:
חלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות בולטין לר"ה הרי הן בחזקתן ואפי' אם נפלו חוזר ובונה אותן:
טאילן הנוטה לר"ה קוצצו כדי שיהא גמל ורוכבו עובר.
ימניחין בשפתי הנהרות פנוי כרוחב כתפי המלחין שיורדין שם ומושכין הספינות וכל אילן הנמצא ברוחב זה קוצצין אותו וא"צ להתרות בבעליו מפני שמעכב על מושכי הספינות:
יאאין שורין טיט בר"ה להשהותו זמן רב ואין לובנים בו לבנים.
יבאבל גובלין שם טיט לצורך בנין אבל לא לעשות לבנים:
יגוהבונה ברה"ר כשמביא (ס"א כשמכין) האבנים צריך שלא ישהם שם אלא מביא ובונה מיד ואפ"ה אם הזיק חייב לשלם.