סימן רסא

אאִם לֹא מָל הָאָב אֶת בְּנוֹ, חַיָּבִים בֵּית דִּין לְמוּלוֹ. וְאִם לֹא מָלוּהוּ בֵּית דִּין, חַיָּב הוּא, כְּשֶׁיַּגְדִּיל, לָמוּל אֶת עַצְמוֹ. וְאִם לֹא מָל, חַיָּב כָּרֵת. הַגָּה: וּבְכָל יוֹם עוֹבְרִים בָּעֳנָשִׁין אֵלּוּ. (טוּר וּבְכָל בּוֹ) וְאֵין מָלִין בְּנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן עָבַר הָאָב, וְלֹא מָלוּ בֵּית דִּין, מָלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לָמוּל אֶת בְּנָהּ. (טוּר). הָאָב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָמוּל, וְיֵשׁ כָּאן מוֹהֵל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמוּל בְּחִנָּם, רַק בְּשָׂכָר, יֵשׁ לְבֵית דִּין לִגְעֹר בְּמוֹהֵל זֶה, כִּי אֵין זֶה דַּרְכָּן שֶׁל זֶרַע אַבְרָהָם, וְאַדְּרַבָּה הַמוֹהֲלִים מְהַדְּרִין שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם לָמוּל. וְאִם עוֹמֵד בְּמִרְדּוֹ, וְאֵין יַד הָאִישׁ מַשֶּׂגֶת לָתֵת לוֹ שְׂכָרוֹ, הָוֵי כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב שֶׁבֵּית דִּין חַיָּבִים לְמוּלוֹ, וְלָכֵן בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין אַחֵר שֶׁיָּמוּל (רַשְׁבָּ"א סי' תע"ב).