אהכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר. ובו ד סעיפים:
הכניס פירותיו לחצר (בעל הבית) שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור (ואפי' הי' בעל החצר טוחן והביא זה חטים לטחון שישתכר בהן בעל החצר אפי' הכי מקרי שלא ברשות (טור ס"א) ואם הוחלקה בהם והוזקה בעל הפירות חייב ואם הכניס ברשות פטור (וי"ח (טור בסי' רצ"א וסימן שצ"ח בשם ר"י והרא"ש) כמו שיתבאר לקמן סוף סי' שצ"ח) ואם קבל עליו ב"ה לשמור את הפירות בעל הבית חייב:
בהכניסן שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעה"ב והוזקה באכילתן בעל הפירות פטור מפני שהי' לה שלא תאכל:
גהכניסן ברשות והניחו בעלי החצר את זה שהרשוהו בחצר לשמרו ואכלתן בהמתו של בע"ה והוזק' באכילתן בעל הפירות חייב שכיון שראה הבהמ' אוכלת דברים המזיקים לה והניח' חייב שהרי אין בעלי החצר מצויים שם להעביר הבהמ' מהם ומעשה באש' אחת שנכנס' בבית שכנתה ללוש ולאפות והניחוה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישת' ואפיית' ובא עז של בעה"ב ואכל הבצק ומת וחייבוה חכמים לשלם דמיו וכן כל כיוצא בזה:
דהמגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ואכלתם בהמתו של בעל השד' פטור ואם הוחלק' בהם והוזק' בעל הפירות חייב אכלתן והוזק' באכילתן פטור ואם הגדיש ברשות בעל השד' חייב אע"פ שלא קבל עליו לשמור שהשומר בגרנות כיון שא"ל הגדש בכאן כמי שאמר לו הגדש ואני אשמר לך הוא חשוב :