אמשה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.
בואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד.
גאין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין ואין קורין פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה מן המנין ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים.
דשלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.
הכל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה.
ואין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף.
זאין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין.
חהקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק.
טכיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה.
ימימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן וחוזר וקורא פסוק שני ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד.
יאאין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה ולא יתרגם מתוך הכתב אלא על פה ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה והקטן מתרגם ע"י גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם.
יבולא כל המקראות מתרגמינן בצבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם.
יגהמפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו שלשה פסוקים חוזר וקורא מה שקרא לפניו ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ואם שלם הענין בפחות מאלו אינו צריך להוסיף ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו ואפילו לא שלם הענין ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין ומדלג מענין לענין אחר ואינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו וכל המדלג לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו.
ידהקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה ואם היו שלשה הפסוקים שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד בלבד.
טוהמפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים וכו' ומברך לאחריו ארבע ברכות ברכה ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו שנייה חותם בה בונה ירושלים שלישית חותם בה מגן דוד רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה וכן אם חל ראש חדש להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ראש חדש בברכה זו כמו שמזכיר בתפלה.
טזכמה הן הקוראין בשבת בשחרית קוראין שבעה וביום הכפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה בשבת וביוה"כ במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן.
יזאשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום.
יחבכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור.
יטאין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול.
ככיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר.
כאובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה וכן בתענית קוראין במנחה ואח"כ אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה.
כבויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום ואומר קדיש וכל העם נפטרין.
כגאין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני.
כדכל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו.