אחשבון - חשבון הוא דבר גדול, אי להיות מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה ושכר עברה כנגד הפסדה, זה כלל גדול לכל הידיעות (וכמו שכתבתי בערך "שכר") ואי לחשב מה שהפסיד על ידי שרוצה להיות צדיק הרבה, שיוצא שכרו בהפסדו (וכמו שכתבתי לקמן בערך "ערך"). וצריך לכלכל דבריו במשפט, ופעמים שבטולה של תורה זהו קיומה. ואפלו לעניני העולם הזה החשבון הוא טוב מאד שיעשה חשבון על משאו ומתנו, ועל כל הנהגותיו לראות איזוהי דרך ישרה שיבר לו, ויבחר ויקרב בין טוב למוטב. וכשיש לו עסק עם חברו לא יתן לחברו ולא יקבל ממנו אלא על פי חשבון, והכל בכתב, ולא ישליך לאבוד שום חשבון אפלו שכבר עבר, כי לא ידע מה ילד יום שמא יצטרך לו. וכבר למדונו רבותינו ז"ל (דרד ארץ רבה כ"ה) שיהא חושד את כל האדם כלסטים ומכבדן כרבן גמליאל כדי שינצל מן החשד ומהיות נחשד:
בולעולם זכור יזכר שהוא עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ופרשו המפרשים שרצו לומר שבתחלה שואלים את האדם ליום דין העובר עברה זו מה דינו, והוא נותן את הדין. ואחר כך שואלים אותו שיתן חשבון כמה פעמים עבר אותה עברה, והוא נותן חשבון, כי מנהג בית דין הצדק של הקדוש ברוך הוא אינו כמנהג בתי דינין של בשר ודם, שאם עבר כמה עברות שחיב עליהם מיתה בחדא קטלא קטלי לה, בתרי קטלי לא קטלי לה, אבל בבית דינו של הקדוש ברוך הוא נפרעים מן האדם על כל פעם ופעם, ועל כל עברה ועברה שעבר, ואינו דומה עובר מאה עברות או מאה פעמים למאה ואחת. ולכן אפלו אם תקפו יצרו והרבה להרשיע לא יוסיף על חטאתו פשע ויעשה מה שלבו חפץ באמר כאשר אבד אבד, חס ושלום, אלא כל אשר בכחו לכף את יצרו לעשות שתהיה לו עברה אחת פחותה, או פעם אחת פחותה, או לעשות איזה דבר טוב אפלו כל דהוא אפלו פעם אחת ביובל יעשה, כי הכל מצטרף לחשבון, ובהגיע יום הדין והחשבון יתן הודאה על אשר לא הוסיף לעשות רשע ועל כל אשר ועל כל אשר טוב עשה, ויתחרט על אשר לא הוסיף לכף את יצרו כהנה וכהנה כאשר היה יכול, כי האלקים יביא במשפט על כל, ופרי מעלליו יאכל צרה ושר"ה במדה ובמשקל ובמשורה: