אויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - כתיב (משלי י) "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה", "ברכת ה' היא תעשיר" זו השבת שנאמר "ויברך אלהים את יום השביעי","ולא יוסיף עצב עמה" זה האבל, היך מה דאת אמר (שמואל ב יט) "נעצב המלך על בנו".
בויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו - רבי ישמעאל אומר: ברכו במן וקדשו במן ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד עומר, בערב שבת שני עומרים, וקדשו במן שלא ירד בו כל עיקר. רבי נתן אומר: ברכו במן, וקדשו בברכה. רבי יצחק אמר: ברכו במן וקדשו במקושש. וברכו בעטיפה: רב הונא אמר צריך להחליף. ר' חייא בשם ר"י אמר צריך לערב. אבין בר חסדאי אמר צריך לשלשל. רבי ירמיה ור' זעירא הוון מהלכין כחדא, ואסתלקת גולתיה דר' ירמיה ושילשלה רבי זעירא, הדא אמרה צריך לשלשל. ר' אלעזר אומר: ברכו בנר ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק, ולא חסר כלום, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת, כמו שהוא דומה בשבת. ברכו במאורות: ר"ש בר יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון: אע"פ שנתקללו המאורות מערב שבת, אבל לא לקו עד מוצאי שבת. אתיא כרבנן ולא אתיא כדרבי אמי, דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) "משנה פניו ותשלחהו", כיון ששקעה חמה בלילי שבת, בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הה"ד "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", ברכו באורה,כיון ששקעה החמה בלילי השבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין הה"ד (שם /איוב/ לז) "תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ", מפני מה, "ואורו על כנפות הארץ", א"ר יהודה בר רבי סימון אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין,עמד וגנזה והתקינה לצדיקים לעתיד לבא, ומניין שגנזה שנאמר (שם /איוב/ לח) וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר, ומניין שהתקינה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (משלי ד) "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום", ר' לוי בשם רבי זעירא אמר: ל"ו שעות שימשה אותה האורה, שנים עשר של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במ"ש התחיל החושך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני, אותו שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב בא להזדווג לי,מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה, הה"ד (שם /תהלים קל"ט/) ולילה אור בעדני, מה בירך עליה בורא מאורי האש, אתיא כשמואל דאמר שמואלמפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה, רב הונא בשם רב ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת האור, כל היום.
גברכו ביציאה, רבי לוי בשם ריב"ח אמר כל יום שיש בו חסרון, כתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בחמישי נבראו עופות ודגים ובני אדם שוחטין עופות ואוכלים, וצדים דגים ואוכלין וכתיבבו ברכה ואינו חסר כלום, בששי נברא אדם ובהמה, ובני אדם שוחטין בהמה ואוכלין ובני אדם מתים, וכתיב בו ברכה ואינו חסר כלום, בשביעי מאי אית לך למימר, ר' לוי בשם ר' חמא ברחנינא אמר מפני היציאה.ר"א בשם רבי יוסי אמר מפני איסטניסים.
דברכו במטעמים, רבינו עשה סעודה לאנטונינוס בשבת, הביא לפניו תבשילין של צונן אכל מהם וערב לו, עשה לו סעודה בחול הביא לפניו תבשילין רותחין, א"ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א"ל תבל אחד הן חסרין, א"ל וכי יש קלרין של מלך חסר כלום אתמהא, אמר לו שבת הן חסרין אית לך שבת אתמהא, רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי, א"לבני בבל בזכות מה הן חיים, א"ל בזכות התורה, ובני ארץ ישראל בזכות מה, א"ל בזכות מעשרות. ואנשי חוצה לארץ בזכות מה, א"ל בזכות שהן מכבדין את השבתות וימים טובים, א"רחייא בר אבא פעם אחת זמנני אדם אחד בלודקיא והביא לפנינו דיוסקוס א' טעון בי"ו מוטות, ובו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית, ותינוק אחד היה יושב באמצעיתו, והיה מכריז ואומר (שם /תהלים/ כד) לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, כל כך למה שלא תזוח דעתו של בעל הבית עליו, אמרתי לו בני מהיכן זכית לכל הכבוד הזה, א"ל טבח הייתי, וכל בהמה יפהשהייתי רואה כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת ואמרתי לו לא על מגן זכית, אמר ר' תנחומא עובדא הוה ברומי בערובת צומא רבה והוה תמן חד חייט ואזל דיזדבן ליה חד נון, אשתכחהוא וטליא דאיפרכוס קיימין עילויה, הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי, עד דמטיא לי"ב דנרין, ונסבא ההוא חייטא, בענתא דאריסטון אמר איפרכס לטלייה למה לא איתית לינון, אמר ליה מרי מה לכפור מינך, כך וכך עבד לי חד יהודי מה הוית בעי דניטי לך חד נון בי''ב דינרין אתמהא, אמר ליה מין הוא, אמר ליה פלן יהודי שלח ליה ואתייה אמר יהודי חייט יאכל נון בי''ב דינרין, אמר ליה מרי אית לן חד יום דמכפר לן כל חובי שתא ואנן מוקרין ליה אתמהא, הביא ראייה לדבריו שבקיה:
הטורנוסרופוס הרשע שאל את רבי עקיבא, אמר: מה יום מיומים? אמר ליה: ומה גבר מן גוברין, אמר מה אמרית לך, ומה אמרת לי, א"ל אמרת לי מה יום מיומים, מאי שנא יומא דשבתא מכל יומא, ואמרית לך ומן גבר מגוברין, מאי שנא טורנוסרופוס מכל גוברין, א"ל שרצה המלך לכבדני, א"ל אף זו שרצה הקב"ה לכבדה, א"ל מנאן את מודע לי, א"ל הרי נהר סמבטיון יוכיח שמושך אבנים כל ימות השבת, ובשבת הוא נח, א"ל לנגדא את נגיד לי, אתמהא, א"ל והרי המעלה את המת בזכורו יוכיח, שהוא עולה כל ימות השבת ובשבת אינו עולה וההוא גברא ליהוי בדק באבוהו, חד זמן צריך ובדק באבוהו וסלק כל יומא דשבתא, ובשבתא לא סלק, בחד שבתא אסקיה א"ל אבא מן דמיתת איתעבדית יהודי, אתמהא, מפני מה עלית כל ימות השבת ושבת לא עלית, א"ל כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם ברצונו, כאן הוא משמר אותו בעל כרחו, א"ל וכי עמל יש לכם שאתם עמלים כל ימות השבת, ובשבת אתם נוחין, א"ל כל ימות השבת אנו נידונין ובשבת אנו נוחין, חזר אצל ר"ע, א"ל אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישב בה רוחות, אל יוריד בה גשמים, אל יצמיח בה עשב, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא כזה שמטלטל ארבע אמות:
ופילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, א"ל אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון? א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו, ומניח את פאת זקנו? א"ל מפני שגדל עמו בשטות, א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות, א"ל ולאלין מיליא אתינן, אתמהא, א"ל להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון.
זר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר (בראשית יג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (שם /בראשית/ לג) "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר (שם /בראשית/ כח) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'.
חד"א למה ברכו, ר' ברכיה ורבי דוסתאי ורבי שמואל בר נחמן, רבי דוסתאי אומרים שאין לו בן זוג, חד בשבתא, תרי, תלתא, ארבעתא, חמשא, ערובתא, שבתא לית לה בן זוג. ר' שמואל בר נחמן אמר: שאינו נדחה, י"ט נדחה, יוה"כ נדחה, שבת אינה נדחית. תני ר"ש בן יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה "רבש"ע לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג", א"ל הקב"ה "כנסת ישראל היא בן זוגך",וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך היינו דבור (שמות כ) "זכור את יום השבת לקדשו".
טרבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר: שלשה בריות היה הקב"ה בורא בכל יום ויום, בא' ברא שמים וארץ ואורה, בב' רקיע וגיהנם ומלאכים, בג' אילנות ודשאין וגן עדן, בד' חמה ולבנה ומזלות, בה' עופות ודגים ולויתן, בו' אדם וחוה ורמשים, אמר רבי פנחס: בו' ברא ששה, אדם וחוה ורמש, ובהמה וחיה ומריאים, אמר רבי בנייא: אשר ברא אלהים ועשה אין כתיב כאן,אלא אשר ברא אלהים לעשות, כל מה שהיה הקב"ה עתיד לבראות בז' הקדים וברא אותו בו'.
ירבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: אע"ג דאת אמר "כי בו שבת מכל מלאכתו" ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים, ולא ממלאכת הצדיקים, אלא פועל עם אלו ועם אלו, מראה לאלו מעין דוגמא גטורין שלהן ולאלו מעין דוגמא גטורין שלהן, מנין שפורענותן של רשעים קרויה מלאכה שנאמר (ירמיה נ) "פתח ה' את אוצרו ויוציא את כלי זעמו כי מלאכה היא", ומנין ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה, שנאמר (תהלים לא) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם".