פרק כד

יוַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְגוֹ׳. לֹא פֵּרֵט הַכָּתוּב שֵׁם שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, לְהוֹרוֹת שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם פְּגוּמִים, כִּי כָל הַיּוֹצֵא לָרִיב מַהֵר וַדַּאי הוּא פָּגוּם וְאֵינוֹ מִן הָאֲנָשִׁים הַנּוֹדָעִים בִּשְׁמָם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, אֶלָּא מִן הַפְּחוּתִים אַנְשֵׁי בְּלִיַּעַל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם, וְלֹא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם שֵׁם הַיִּחוּס שֶׁל אֲבוֹתָם, שֶׁזֶּה הָיָה בֶּן יִשְׂרְאֵלִית וְזֶה אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה״, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ בַּעֲלֵי מַצָּה וּמְרִיבָה, וְנִתְגַּלְגֵּל חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, כִּי עַל יְדֵי שֶׁזֶּה הַיִּשְׂרְאֵלִי נִכְנַס עִמּוֹ בִּמְרִיבָה, גָּרַם לוֹ לְגַדֵּף הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד. וּקְצָת רְאָיָה לָזֶה מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ יְקַלֵּל אֱלֹהָיו״ וְגוֹ׳, וְאֵיךְ הִכְנִיס בְּדִבּוּר זֶה מַאֲמַר ״וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם״, וְכֵן פָּסוּק ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ״ וְגוֹ׳. וְעוֹד שֶׁפָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ בְּפֵרוּשׁ: ״שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר״ וְגוֹ׳.
אֶלָּא שֶׁכָּל זֶה מְדַבֵּר בִּגְנוּת הַמַּצָּה וְהַמְּרִיבָה, שֶׁאֵין שָׁלוֹם יוֹצֵא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְעַל יְדֵי הַמְּרִיבָה יָבֹא שֶׁיַּכֶּה נֶפֶשׁ אָדָם אוֹ בְּהֵמָה וְיַזִּיקוֹ אוֹ בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וּלְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (קידושין ע) כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ״, לְהַטִּיל מוּם בִּקְדוֹשִׁים, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּעֲקִימַת שְׂפָתָיו דַּהֲוֵי מַעֲשֶׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ, כִּי יֹאמְרוּ לוֹ שֶׁפּוֹסְלוֹ בְּמוּמוֹ, וּלְמַטָּה מְדַבֵּר בְּמוּם מַמָּשׁ עַל כֵּן אָמַר ״כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ״. וְכֵן זֶה בֶּן יִשְׂרְאֵלִית, וְזֶה אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי כָל אֶחָד פָּסַל חֲבֵרוֹ בְּמוּם, כִּי שְׁנֵיהֶם לֹא הָיוּ אַנְשֵׁי שֵׁם וְלֹא נוֹדְעוּ כִּי אִם מִצַּד אֲבוֹתָם.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיֵּצֵא בֶן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי״, הוּא הַמִּצְרִי שֶׁהָרַג מֹשֶׁה בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, וְעַל כֵּן כָּל הַיָּמִים הָיָה מְגַדֵּף בְּתוֹךְ לִבּוֹ וְלֹא נוֹדַע בַּחוּץ הַדָּבָר, וְכָל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִים מִמֶּנּוּ בְּגָלוּי (אבות ד ה). עַל כֵּן סִבֵּב הַשֵּׁם שֶׁיֵּצֵא מֵאָהֳלוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁתִּגָּלֶה רָעָתוֹ בַּקָּהָל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּחִלּוּל הַשֵּׁם. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֵּצֵא״, כִּי בְּמֹשֶׁה נֶאֱמַר ״וַיֵּצֵא מֹשֶׁה אֶל אֶחָיו״ (שמות ב יא), גַּם אֲנִי אֵצֵא לְגַדֵּף. בְּמֹשֶׁה נֶאֱמַר (שם ב יב) ״וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ״ וְעָשָׂה בְּצִנְעָה, אֲנִי אֵצֵא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת בָּרַבִּים.